איך קרה שאחרי אזהרת הדירוג, עלו מחירי האג”ח הממשלתי של ארה”ב?

בבוקרו של יום שני, לפי השעון של החוף המזרחי של ארה”ב, פרסמה חברת הדירוג סטנדרד אנד פורס הודעה, לפיה החוב של ממשלת ארה”ב עובר לסטטוס של “תחת מעקב שלילי”.

משמעות הדבר פורטה בהודעה: S&P מוטרדת מחוסר המעש בנושא הקריטי של הגירעון התופח של ממשלת ארה”ב. היא אמנם מניחה שתוך שנתיים – כלומר, לאחר הבחירות של נובמבר 2012 – תגובש תוכנית מקיפה ואמינה לטיפול בגירעון השוטף והקטנתו בצורה משמעותית. על בסיס הנחה זו, היא לא מורידה את הדירוג המושלם של ארה”ב, AAA, כבר עכשיו. האיום/ אזהרה שהשתמע מכך היה ברור לחלוטין: אם תוך שנתיים אין תוכנית מוסכמת ואמינה – כאשר ‘אמינה’ היא  מילת המפתח —  אזי הדירוג יורד.

כפי שהיה ניתן לצפות, הודעה זו הרעידה את אמות הסעיפים בשווקים הפיננסיים. מיד עם פרסומה, ירדו המחירים של החוזים העתידיים גם של המניות וגם של האג”ח. וכמעט מיד, התחילו התגובות: תוך פחות מחצי שעה, פורסמה תגובת משרד האוצר האמריקני. תוך פחות משעה, הצליח מוחמד אל-אריאן, המנכ”ל של PIMCO, חברת ניהול קרנות הנאמנות האג”חיות הגדולה בעולם, להעלות לאוויר מאמר דעות שהתייחסה להודעה. סמוך לאחר מכן, היתה התייחסות מנומקת מהאנליסטים בגולדמן סאקס, וכל המנתחים של הגופים הגדולים האחרים החרו החזיקו אחריהם.

מהירות התגובה של משרד האוצר העלתה חשש שהמשרד קיבל התראה מוקדמת לגבי ההודעה הדרמטית העומדת להתפרסם. ואכן, למחרת, התברר שאכן היתה התראה כזאת – כבר ביום שישי. זה מסביר איך ומדוע נרתם שר האוצר, טים גייתנר, להופיע בכל רשתות הטלוויזיה ביום ראשון, ולדבר על מאמציו של ממשל אובמה לרסן את הגירעון התקציבי.

אבל זריזותו של אל-אריאן ושל גורמים כבדי-משקל אחרים כגון גולדמן וכו’, מעלה חשש – יש שיכנו אותו סביר ויש שיאמרו שהוא מעיד על פרנויה —  שגם הם ידעו מראש מה עומד להתפרסם מוקדם ביום שני. החשש הוא שתגובותיהם של הגורמים הכבדים האלה לא הוגבלו לכתיבת מאמרי דעות וניתוחים מקצעויים, אלא כללו גם היערכות לפעילות בשוק.

החשש לכך מקבל חיזוק מהתפתחות הפעילות בשוק במהלך יום שני. כאמור, עוד לפני תחילת המסחר ועם פתיחתו הרשמית, נרשמו ירידות חדות הן במניות והן באג”ח.  אולם הירידות בשוק האג”ח הממשלתי, במיוחד באג”ח הארוכות, התהפכו במהלך הבוקר והפכו לעליות בהמשך היום — עליות שנמשכו גם ביום שלישי. בשוק המניות, לעומת זאת, הירידות נמחקו רק בחלקן ביום שני, וביום שלישי נרשמו עליות קלות.

תופעה בולטת נוספת היתה שהירידות נרשמו תוך מחזורי מסחר גדולים, אבל העליות באו על רקע מחזורי מסחר נמוכים או בינוניים.

החשש המובע לאור התפתחויות אלה הוא שהגופים הגדולים, שידעו מראש שהאזהרה עומדת להתפרסם וששיערו/ ידעו שהיא תצית גל ירידות גדול, הכינו מארב לציבור המשקיעים הכללי, שלא היה שותף לסוד. הגופים האלה קנו מכל הבא ליד אחרי שהשוק ירד בחוזקה, ובכך עשו סיבוב נאה עבור עצמם.

מובן מאליו שאין הוכחות עליהן ניתן לבסס את החששות הנ”ל, לפחות בינתיים. אבל לזכות ההשערה החמורה הזאת עומדת העובדה שהיא תואמת את מה שקרה לפני, תוך כדי וגם מסביב למסחר.

לא פחות חשוב, היא תואמת את התחושה הגוברת אצל משקיפים בלתי-תלויים לגבי הנעשה  בשווקים ומסביב להם — שהשווקים חדלו להיות זירת מסחר הוגן, בו יכול המשקיע הקטן לסמוך על כך שהרשויות מתאמצות לספק לו הגנה מול הגופים הגדולים. במקום זאת, גוברת התחושה  שהשחקנים הגדולים, המעסיקים ‘לשעברים’ למיניהם והמטפחים קשרים עם בעלי התפקידים הנוכחיים במוקדי הכוח, יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, לטובתם הם וללא הפרעה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

39 − 38 =

*