הטוב, הרע והמכוער

שני הגורמים המכריעים

 הימים האחרונים של השנה היהודית היוצאת סיפקו כמה בשורות טובות מהתחום הכלכלי, אותן יש לרשום ועבורן יש להודות – הן מפני שהם חשובות לכשעצמן, אך במיוחד מפני שאנחנו והעולם זקוקים לכל נתון חיובי שרק ניתן למצוא.

החדשות הטובות העיקריות הן:

• במשק הישראלי, שוק העבודה – כלומר, תעסוקה ושכר – עדיין מתנהג באופן חיובי. לא רק שהמצב הכללי טוב, כפי שהעידו הנתונים האחרונים שפורסמו היום ובשבוע שעבר, אלא שהנתונים מבשרים גם על שיפור לעומת סימני החולשה שהתחילו להתרבות בחצי הראשון של השנה. כלומר, המצב טוב וגם משתפר. בעיקר, הוא טוב ביחס לכמעט כל המדינות המפותחות, בכך שכל מי שרוצה למצוא עבודה יכול לעשות זאת, במיוחד אנשים צעירים, וגם שרמת השכר הריאלי עדיין עולה. אין זה אומר שכל הבכיינות בתחום זה אינה מוצדקת, אלא שרובה מנותקת מהמציאות העולמית. לא כאן המקום להרחיב את הדיבור בנושא זה, אבל מן הראוי היה לעשות זאת – במיוחד מפני שהתמונה והתחושה אצל הציבור הרחב מעוותת כל–כך.

• במשק העולמי, מדדי מנהלי הרכש למיניהם מסביב לעולם הצביעו גם החודש על שיפור במצבם של תחומי הייצור והתעשייה. לא ניתן לנתח כל מדד של כל מדינה, על מרכיביו, אבל בהכללה מדובר במגמת שיפור הנמשכת כבר מספר חודשים. האם זה אומר שהכל בסדר – ועוד בכל העולם? בוודאי שלא. אבל זה כן אומר שהמצב אינו בכי רע ושגם אם המצב הכלכלי של המדינות המפותחות ממשיך לעורר דאגה (בלשון המעטה), יש גם גורמים מחזוריים מקלים, וגם תחומים בהם נרשמת התרחבות. בקיצור, לא הכל חד–גוני וחשוב לזכור את זה.

ניתן למצוא נתונים חיוביים נוספים, אבל הנ“ל הם, כאמור, העיקריים. מולם יש, כמובן, שלל נתונים שליליים. כרגיל, המנתח ומקבל ההחלטות צריך להכריע ביניהם. קוראי הבלוג הזה יודעים שההכרעה שלי היא בכיוון השלילי, ולא זיהיתי שום גורם או התפתחות שיכול לשנות את ההכרעה הזאת באופן בסיסי. לדאבוני, ההיפך הוא הנכון – ואציין כאן בכמה שורות מדוע זה כך.

שני הגורמים הקריטיים הצפויים להכריע את הכף במשק העולמי הם שיעורי הריבית לטווח ארוך ומחירי הנפט. כדאי להדגיש שאלה לא באים במקום גורמים פוליטיים, צבאיים וכו‘ שאליהם מופנים הזרקורים כעת, אלא להיפך. דרכם יבואו לידי ביטוי כל הגורמים שאינם כלכליים או פיננסיים, כפי שכבר קורה בתקופה האחרונה.

העלייה בשיעורי הריבית לטווחי הבינוניים והארוכים היא בעיניי ההתפתחות הבולטת של השנה החולפת, ללא מתחרים. זו הייתה התפתחות בלתי צפויה, לפחות במהירות ובעוצמה שלה. קיימת לגביה גם פרשנות חיובית – שהיא קשורה לצמיחה המתאוששת – אבל לאור המצב הכללי של המשק העולמי, ובמיוחד של המשק האמריקני, פרשנות זו לא תחזיק מעמד, מסיבה אחת: ישנו הרבה יותר מדי חוב. הכמות לא ירדה מאז המשבר אלא עלתה מאוד. עלייה בריבית מקשה על בעלי החוב, ממשקי בית ועד למדינות, לשרת את החוב שלהם. לכן היא גורם הרסני, גם לו הייתה נובעת מסיבות חיוביות.

עליית הריבית בארה“ב כבר חנקה באיבה את התאוששות החלקית בתחום הנדל“ן, והיא תהרוס עוד חלקות טובות התלויות במימון חיצוני, כגון ענף הרכב. על דטרויט שמעתם? התכוננו לעוד הרבה דטרויטים…

לעליית הריבית מצטרף עכשיו גורם משחית חמור אף יותר, בדמות העלייה במחירי הנפט – ובמיוחד הנפט באירופה. אין צורך להרחיב את הדיבור על מדוע זה רע, אבל זכרו שהמרוויחים הגדולים מעליית הנפט הם רוסיה, סעודיה ואירן. ברוכים הבאים למערך העולמי של 2013.

הצמד הזה של עלות הכסף ומחיר האנרגיה צועדים עכשיו ביחד, למרות שאין קשר טבעי ביניהם ובעצם הם היו צריכים להיות כוחות מנוגדים.

ובכן, יש על מה להתפלל בראש השנה זו. וגם אם כל הנ“ל לא מזיז לכם במיוחד, זכרו להגיש בקשה מיוחדת לאדון העולם שיסייע ליפנים להשתלט על האסון בפוקושימה. נכון שהם יהירים וטפשים בכך שהקימו את הכורים ליד הים והניהול שלהם היה רשלני ומטומטם, אבל מי יצר את רעידת האדמה והצונאמי? אז מותר לבקש קצת עזרה – ולאור מה שקורה שם, יפה אם זו תגיע שעה אחת קודם.