השבוע החולף היה בין הדרמטיות והסוערות שידעו השווקים הפיננסיים העולמיים בשנים האחרונות – ואני מעז לומר, אפילו בעשורים האחרונים. אמנם לא היו חסרים שבועות של מסחר דרמטי וסוער בשנים מאז פרוץ המשבר ב-2007, וגם לפני כן ידענו לא מעט טלטלות. אבל בסקלה המשקללת את עוצמת התנודות עם משמעותן הרחבה יותר, אין ספק שמדובר לא רק בסערה חולפת אלא בשבוע היסטורי – מפני שבמהלכו המצב השתנה באופן בסיסי.

 

לפני שבוע, הבלטתי את הניגוד שהתפתח במסחר בשבוע הקודם – כלומר השבוע האחרון של אפריל – בין העליות החדות במחירי האנרגיה לסוגיו והמשך הנסיקה של מחירי המתכות היקרות, לבין הנסיגה ואף השבירה של מחירים רבים מבין הסחורות החשובות, הן המתכות הבסיסיות והן הגרעינים. בשבוע החולף, הראשון של מאי, הסתירה הזאת יוּשבה כאשר כל מערך הסחורות קרס לאורך כל החזית.

את התהליך הזה הוביל הכסף, כפי שהתבקש מעוצמת הנסיקה שלו בשבועות ובחודשים הקודמים. עקומת המחיר של כסף הפכה ליותר ויותר תלול, במיוחד במהלך אפריל —  וזה משמש סימן מובהק למה שמכונה “blow-off”. כאשר הגיעה, סוף-סוף, שלב הקריסה במחיר הכסף, הוא לא איכזב – מרמה של קרוב ל-50 דולר לאונקיה, שנרשמה ביום ו’ ה-29/4 והנושקת לשיא ההיסטורי של 1980, ועד לרמה של כ-33 דולר לאונקיה בתחילת המסחר ביום ו’ ה-6/5.

מחיר הכסף, חוזה ליולי 2011: עליות חזקות של חודשיים נמחקו בארבעה ימי מסחר, המשך יבוא…

 

המקור: אתר הוול סטרייט ג’ורנאל

גם השיטה בה פוצצה בלון הספקולציה הפרועה בכסף היתה כמעט מובנת מאליה. מנהלי הבורסות לחוזים עתידיים העלו פעם אחר פעם את רמת ה’מרג’ין’, כלומר האחוז משווי החוזה שנדרש המשקיע/ ספקולנט להפקיד מראש כדי לרכוש את החוזה. מנגנון זה מלחיץ מאוד את השחקנים הממוּנפים ביותר ומכריח אותם למכור כדי להתאים את עצמם לדרישות החדשות. מנקודה זו הדינאמיקה של השוק פועלת במהירות וביעילות נוראה. כרגיל, הספקולנטים זועמים שהם נדפקו על ידי הרשויות – וזה נכון מבחינתם, אבל היה עליהם לדעת שזה יקרה, מפני שזה מה שקורה כל פעם שנוצר מצב קיצוני כזה.

אין ספק שהירידות בשוק אחד השפיעו על שווקים אחרים, וככל שהתפשטה מגיפת הירידות, כך היא התעצמה תוך השפעה-הדדית הרסנית. כתוצאה, יש לצפות שנתבשר בימים ובשבועות הקרובים על מספר קרנות גידור – אולי מספר משמעותי, ובניהן גם כמה גדולות – שאחוז גדול משווי הנכסים שלהם נמחק במהלך גל הירידות ושכתוצאה, הן נאלצות לסיים את פעילותן. כמו כן, יצוצו סיפורים קורעי-לב של אנשים פשוטים שהתפתו להמר בשווקים השונים, ובעיקר בשוק הכסף, והפסידו את כל הונם.

אבל כל זה עדיין נשאר בגדר תפאורה. מה שחשוב היה ונשאר תחומי האנרגיה, המתכות הבסיסיות והגרעינים. אמנם בשבוע שעבר הירידות הקיפו את כל התחומים האלה, אבל ההבדלים הבסיסיים ביניהם נשארו בעינם והם יחזרו ויצוצו מיד עם שוך הגל של סגירה מאולצת של פוזיציות בעקבות ‘קריאות למרג’ין’ מצד ברוקרים.

תמצית ההבדלים הם שמחיר הנפט, גם אם הוא מושפע מאוד מספקולציות, משקף את הפחד האמיתי והמוצדק מהנעשה במזרח התיכון – וממה שעוד עשוי להתפתח באזור שלנו. בהקשר זה, שום דבר לא השתנה ולהיפך, המצב הולך ומתדרדר, מפני שמדינות כמו לוב וסוריה מתפוררות בהדרגה במסגרת המעבר משלטון רודני למאבק שבטי/ אתני.

הגרעינים לעומת זאת, מושפעים קודם כל ממעשה אלהים – קרי, מזג האוויר באזורי הגידול – ורק אח”כ ממעשה ידי אדם, במנגנונים של פוליטיקה ושל כלכלה דרך ההיצע והביקוש. גם כאן, האלמנט הספקולטיבי קיים ופועל, אבל הוא מושפע בעיקר מהגורמים ‘הבסיסיים’ של יבולים וכדומה.

באשר למתכות הבסיסיות וסחורות תעשייתיות אחרות – זהו סיפור כלכלי בעיקר, כאשר הגורם המכריע הוא הביקוש הסיני. אבל ביקוש זה הוא גם ספקולטיבי, לפחות בחלקו, ומשקף המצב הכלכלי/ פיננסי בסין, שבו לא ניתן להשיג תשואה ריאלית על כסף המופקד בבנק — בעוד שהאינפלציה גואה ואיתה הפיתוי לאגור מוצרים מוחשיים/ שימושיים, כגון נחושת, ברזל, פלדה וכו’.

אם הממשלה תתמיד בצעדים נחושים להשתלט על האינפלציה בסין, גם בועה ספקולטיבית זו תתפוצץ – וגם הביקוש האמיתי (כלומר, מסחרי) לסחורות רבות ירד. לכן מגמת הירידות בנחושת וכו’ עשויה להמשיך, וככל שהמחירים ירדו, כך יגבר הלחץ על גורמים ‘אוגרים’ ומכירותיהם המאולצות יוסיפו ללחוץ את המחירים כלפי מטה.

סיכומו של דבר: נראה שהמשק העולמי עובר תהליך הדומה מאוד לזה של קיץ 2008, כאשר גל ממושך של עליות חזקות בכל הסחורות התפתח לבועה ספקולטיבית, שלבסוף התפוצצה או פוצצה. אז התפתח תהליך זה על רקע של חולשה הולכת וגדלה בכלכלה הריאלית, בעיקר במדינות המפותחות. עכשיו, לפחות לפי הדעה השלטת בין כלכלני הבנקים והמוסדות הגדולים, הרקע הוא של התאוששות, ולכן התוצאות של התפוצצות הבועה אמורות להיות פחות חמורות ולחלוף במהירות.

אולם, כפי שכתבנו בבלוג הקודם, הולכות ומצטברות העדויות שההתאוששות מיצתה את עצמה. גם נתוני התעסוקה החיוביים-לכאורה שפורסמו ביום שישי, היו מאוד ‘לכאורה’, וההכרה בכך מצד האנליסטים כנראה מסבירה את התפוגגות הקפיצה הגדולה שרשמו שוקי המניות בתגובתם המיידית לבשורה הטובה. בסיכום שבועי, גם מדדי המניות ביצעו תפנית – הם רשמו שיאים חדשים לתקופת ההתאוששות, אבל אז נפלו בחדות ורשמו ירידות משמעותיות על פני השבוע.

גרף של מחיר הדולר ביחס לאירו, 25.4 – 6.5

 

המקור: אתר הוול סטרייט ג’ורנאל

אחרון, אחרון חביב – הדולר ביצע תפנית דרמטית ביומיים האחרונים. זה עשוי להיות המהלך החשוב ביותר, מפני שהדולר משמש את הקונטרה לכל הפוזיציות הספקולטיביות בכל השווקים. לכן  בשבוע הקרוב המוקד צריך לעבור לשוקי המניות והמטבע, בעוד הסחורות יכולות להירגע קצת.