ראייה חלקית ומעוותת

הטוב, הרע והמכוער

ראייה חלקית ומעוותת

העיסוק בתקציב המדינה והטיפול בגירעון בתקציב אינם עניינים פעוטים או חסרי-חשיבות. אבל הם כן עניין משני מבחינה כלכלית. אין שום הצדקה לכך שזה יהיה הנושא הדומיננטי של החדשות הכלליות, וגם לא של החדשות הכלכליות והעסקיות. בסדר היום הלאומי, וגם בסדר היום הלאומי-כלכלי, יש דברים חשובים הרבה יותר– ויש איום חמור בהרבה מזה הנובע מהגירעון התקציבי.

הסיבה שהגירעון אינו הנושא הראשון בחשיבותו מבחינה כלכלית ואינו האיום המרכזי על המשק, היא שהתקציב, והגירעון הנגזר ממנו, נמצאים כמעט לחלוטין בשליטת ממשלת ישראל, ובמובן רחב יותר, של אזרחי מדינת ישראל. לכן הנושא של הגירעון וכל ההתייחסות אליו הוא בראש וראשונה ענין חברתי-פוליטי, ולא כלכלי.

מבחינה כלכלית-חשבונאית-פיננסית המשימה הנוכחית, של הפחתת הגירעון ב- 20-30 מיליארד שקלים, על ידי העלאת תקבולי הממשלה ו/או צמצום הוצאותיה, הינה משימה פשוטה יחסית, ובהחלט ברת-ביצוע. אם היינו מכנסים את בני המשפחה, או העובדים בפירמה, ומכריזים על הצורך לחתוך 2-3% מהוצאות המשפחה או העסק, היינו מגיעים תוך זמן קצר – גם אם לאחר דין ודברים – לתוכנית מוסכמת. כרגיל, העברת התרגיל המחשבתי הזה מרמת המיקרו לרמת המקרו אינה משנה את מהותו, היא רק עושה אותו יותר מורכב. ברמה הלאומית ישנן אידיאולוגיות, אינטרסים, יריבויות על בסיס כל מיני זהויות, ולכן המשימה של צמצום ההוצאות או הגדלת ההכנסות היא מורכבת וקשה – מבחינה פוליטית. לא מבחינה כלכלית. ולמען האמת, חרף כל הצרחות של גדודי הקוזקים הנגזלים, היא לא כל כך קשה חברתית. אבל, כפי שעינינו רואות ואוזנינו שומעות, הרעש הוא עצום.

לא ברעש העיקר. לא ברעש נמצאים הסכנה והאיום. אבל הרעש מבלבל ומסיט מהעיקר – ומה שמאוד מצער הוא למצוא שהרעש מלובה על ידי אנשים שמומחיותם העיקרית בתחום התקציבי, אבל בתור כלכלנים הם יודעים – או היו צריכים לדעת – שלא התקציב הוא החשוב, וככלות הכל, כל הדיבורים לגבי הורדת דירוג הם איום סרק. הדירוג של ישראל הורד על ידי סטנדרד אנד פורס אך לפני ימים ספורים – ומה קרה? השקל המשיך לעלות, נגד כל המטבעות העיקריים. לא התקפות בסוריה, לא התנצחויות סביב התקציב, לא S&P ולא ביבי ולא יאיר הצליחו להפריע לחוזקו של השקל.

אבל אם תקראו את הראיון בגלובס בשבוע שעבר עם אהרון פוגל – לשעבר מנכ"ל האוצר, ראש אגף התקציבים ועוד ועוד – ואם תקראו את הכתבה של יורם גבאי בגלובס היום, ואם תעברו על כל דברי הלשעברים של האוצר לדורותיהם, לא תמצאו מילה וחצי מילה על חוזקו של השקל. מדוע? מפני שבעולם המושגים המעוות שלהם, זהו נושא השייך לבנק ישראל.

בינתיים, השקל מתחזק מול הדולר, האירו וכמובן הין. כתוצאה, פירמות רבות נחנקות, רמת התחרותיות שלהן נפגעת והרווחיות שלהן נשחקת. זהו תהליך איטי אבל מתמיד ובטוח. לכן חוזקו של השקל הוא דומה מאוד לסרטן, בזה שהוא בשקט ובשיטתיות מכלה ומחריב פירמות וענפים שלמים. נתוני הייצוא הפכו מדאיגים לא מאתמול. הסקירות של התאחדות התעשיינים – ששוות הרבה יותר מהסקרים של הלמ"ס – מצביעות על מצב בעייתי בתעשייה, שהולך ומחמיר.

אבל האוצר חי ביקום אחר, אולי מקביל, אולי גם זה לא. בין 260 העמודים של התוכנית הכלכלית שפורסמה השבוע, אין התייחסות לצורך לפעול בעניין חוזקו של השקל. כמובן שאין קריאת תיגר מול המדיניות ההרסנית של אובמה וברננקי – הרסנית קודם כל למשק האמריקני ולעם האמריקני, אבל במסגרת הנזק הילווה (collateral damage) שמדיניות זו גורמת מסביב לעולם, אנחנו נמנים בין הקורבנות. הצלחתו של המשק הישראלי בשנים עברו דווקא מגבירה את פגיעותנו, ורק היותנו משק קטן וגמיש יכול להציל אותנו מגורלן של סין וברזיל. זאת בתנאי שקברניטי המשק יתייחסו לאיום הזה ברצינות ובכובד ראש, ולא ישחקו בפוליטיקה על מיליארד שקלים פה ואחוז מס זה או אחר שם.

יש לנו, למדינת ישראל, למשק הישראלי ולאזרחי ישראל, איום חמור ומיידי, והוא אינו נקרא יאיר לפיד או עופר עיני, אלא השקל הישראלי. אבל כל עוד לא נכיר בו ונזהה אותו ככזה, אין כל סיכוי להתמודד איתו, לא כל שכן בהצלחה. מה שבטוח הוא שגם אם איכשהו נחסל את הגירעון התקציבי מחר בבוקר, זה לא יתרום לפתרון הבעיה הזו – ולחילופין, אם לא נפעל בחזית של שער החליפין, המיתון יחריף, הייצוא יצנח, האבטלה תזנק (מלבד בסקטור הציבורי, כמובן) ותקבולי המיסים ימשיכו להתאייד, וכתוצאה מכל האלה, הגירעון יתרחב הרבה יותר.

2 Comments

  1. Pingback: פישר משנה את כללי המשחק | הטוב, הרע והמכוער

  2. Pingback: הקוזק הנגזל – Jewish Business News

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

82 − 81 =

*