קניית רכב חדש: דוגמה קטנה לתופעה רחבה ונוראה

הטוב, הרע והמכוער

פנחס לנדאו    

20-03-20       

 אייטם כלכלי טקטי עם משמעויות כלכליות-חברתיות  אסטרטגיות

זה עתה סיימתי לעבוד על סקירה של ענף הרכב הישראלי. זוהי אחת מבין מספר סקירות ענפיות שאני מחבר/ מעדכן כל חצי שנה, עבור ה-Economist Intelligence Unit  (EIU), חברת ניתוח וייעוץ שבסיסה בלונדון.

 בדרך כלל מדובר במשימה די שבלונית ולכן משעממת. מה שנדרש הוא לעדכן את הנתונים ההיסטוריים לפי הפרסומים הרלבנטיים המעודכנים ביותר, ואז 'לשחק' עם התחזית שהאנליסטים של החברה הכינו, שצופה את ההתפתחויות בענף חמש שנים קדימה (לאחרונה, בחכמתם הגדולה, החליטו ראשי החברה להאריך את תקופת התחזית ל-10 שנים).

למי שלא יודע, מה שעושים בפועל עם התחזיות האלה הוא להניח כמה הנחות עיקריות לגבי הכלכלה העולמית והסקטור הספציפי, לבנות 'מודל' המיישם את ההנחות האלה בהקשרים הרלבנטיים, והי פרסטו – תחזית! העיקרון המנחה את כל התחזיות של כל הכלכלנים בכל התחומים הוא "more of the same", כלומר "מה שהיה הוא שיהיה – פחות או יותר".

מה שאסור לעשות בתחזיות הוא להניח אירוע בלתי-שגרתי. בעולם של הכלכלנים העתיד הוא ליניארי, הוא מתפתח בצורה הדרגתית ומתונה, מבלי סטיות או אי-רציפות כלשהי.

כמה חבל, אם כן, שהעולם אינו פועל באופן כזה. אשם בכך, כרגיל, האלהים – ששיבש בכוונה תחילה את עבודת התחזיות, כפי שקהלת הבין וחשף: "גם את העולם נתן בליבם, מבלי אשר לא ימצא האדם  את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף" (קהלת ג, י"א). חמור אף יותר, בשנים האחרונות נדמה כי אירועים והתפתחויות המתאפיינים באי-רציפות קיצונית הפכו נפוצים. לכן יש כל-כך הרבה אירועים האמורים להתרחש פעם במאה שנים שצצים כל יום שני וחמישי…

נחזור לענף הרכב, אשר נהנה משגשוג עצום בשנים האחרונות – אלא שתור הזהב שלו מגיע בימים אלו ממש  לסיום בלתי-צפוי ואף מזעזע, הודות לנגיף הקורונה והקריסה הכלכלית הבאה בעקבותיו. במקרה של הסקירה עליה עבדתי, התחזית שהוכנה לפני שבועות מספר הפכה חסרת ערך. עבדכם הנאמן נדרש לחבר בכוחות עצמו תחזית חדשה, מעודכנת, המתייחסת למציאות העכשווית ומצביעה על הכיוונים הכלליים שיאפיינו את הענף בעתיד המיידי ועד לסוף העשור שזה עתה התחיל.

מה עושים?

  1. החלטתי שהתחזית תקוצר לחמש השנים הבאות, לגביהן אני מוכן להתוות ציר התפתחות בסיסי. מעבר ל-2024 לא מעניין אותי בשלב זה. לעורכים כתבתי שאני מציג נתונים עד 2024 –ומעבר לכך תשלימו בעצמכם אם רצונכם בכך. הניחוש שלכם טוב בדיוק כמו הניחוש שלי.

 

  1. זה היה החלק הקל. אבל גם שלב ב' לא מאוד קשה, הוא רק דורש אומץ לכתוב בתור 'עובדה' את מה שברור כבר לכל בר-דעת, למרות שאין לגביו נתונים רשמיים. שנת 2020 הולכת להיות קטסטרופה בתחום הרכב החדש –מפני שהמשק הישראלי, כמו זה העולמי, נמצא כבר עתה, באמצע מרס, במיתון עמוק מאוד. השאלה המעשית, איפוא, היא מהו גודל הירידה ברכישת כלי רכב (גם פרטיים וגם משאיות, אוטובוסים וכו') הצפויה לשנה הנוכחית.

 

  1. אתה חייב להתחיל מהעובדות האחרונות הידועות: 2019 היתה עוד שנה מצויינת לענף הרכב, כאשר מספר כלי הרכב החדשים עלה בכ-7% על המספר שנרכשו ב-2018. שתי השנים האחרונות (2019 ו-2018) אמנם לא הגיעו לשיא שנרשם ב-2016, אבל הן היו הכי טובות אי-פעם חוץ משנת השיא.

 

  1. לעומת זאת, נתוני ינואר-פברואר 2020 היו גרועות והצביעו על ירידה של כ-15% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. נתונים אלה טרם הושפעו מהקורונה, ולכן ברור שב-2020 היתה ככל נראה נרשמת ירידה, גם במצב של עסקים כרגיל.

 

  1. אנחנו מתקדמים בחיבור התחזית, אבל לפנינו המכשול הכי גדול: מה יהיה אורך תקופת השיתוק בגלל הקורונה? אי אפשר לכתוב "אין לי מושג ירוק", מפני שהנוסחה במחשב לא מכירה בזה כמשתנה תקין. ההחלטה שלי, הנשענת על כל מה שקראתי ושמעתי בשבועות האחרונים, היא – כמה חודשים, לכל היותר. כלומר, עד אמצע השנה, פלוס מינוס, ימשיך מצב החירום ואח"כ תחול השתחררות, שתהיה מן הסתם הדרגתית.

 

  1. לעומת זאת, השאלה הקריטית הבאה נראית לי פחות חמורה: איזה סוג התאוששות תחול לאחר סוף המשבר? שלוש האופציות הפופולריות הן – V, U, & L, כאשר גם W מוזכר כחלופה.

 

V: הכוונה היא להתאוששות מהירה וחדה, בדומה לקריסה שקדמה לה.

U: תהיה תקופת ביניים של דשדוש בתחתית השפל, עד שיתגבשו הכוחות ו/או יתבצעו הצעדים שיאפשרו התאוששות מהירה.

W: תסריט V יתקיים, אבל יתברר כשלב ביניים. ההתאוששות הראשונה תהיה מוקדמת וחסרת-בסיס, היא תקרוס ורק אח"כ תתפתח ההתאוששות המיוחלת, אבל היא תהיה חדה.

L: תסריט האימים, שבו לא תהיה התאוששות של ממש, אלא דשדוש ממושך ברמות השפל של הקריסה.

 

  1. אני אופטימי לגבי המשק הישראלי – הוא ייפגע הרבה פחות מכלכלות אירופה וצפון אמריקה (אבל גם אז מדובר במצב יחסי מאוד, והמשק עדיין יפגע קשה מאוד…). לכן בהקשר למצב הכלל-משקי אני מתייצב בין V ל-U. אבל באשר לענף הרכב, הרי שנרכשה כמות מטורפת של כלי רכה חדשים בשנים האחרונות, רובם באשראי שסופק ביד נדיבה למדי על ידי הבנקים. בעגה המקצועית, זה אומר שביקושים של השנים הבאות "הושאלו" ונמשכו קדימה לשנות הגיאות שהסתיימו ב-2019. לכן, גם כאשר המשק יתאושש, לא יהיה ביקוש גדול לכלי רכב חדשים. כל זה מוביל אותי לכיוון ה-U: ענף הרכב יתאושש החל מ-2021, אבל בקצב כזה שיחלפו מספר שנים עד שהזמנות כלי רכב חדשים יחזרו לרמות של השנים הטובות שקדמו למשבר.

 

  1. הנחתי עוד שבתחום המשאיות, השיקולים האלה אינם תופסים. שם הגיאות שככה מזמן, וצי הרכב הקיים מתאפיין בגיל ממוצע גבוה. תוסיף לזה שאני מצפה לגל עצום של השקעות בתשתיות פיזיות וגם בבניה למגורים בשנות ההתאוששות, והתוצאה היא – התאוששות מהירה יותר, אך עדיין לא סוחפת, בתתי-הענפים של הרכב הכבד.

 

למה אני מספר לכם כל זה? מפני שזו דוגמה חיה של מה שקורה ויקרה ברוב המשק – לא בענפים כמו בתי מלון ותעופה אווירית, שמצבם אנוש, אלא בענפים שהיו בעבר הרבה פחות תנודתיים.

התלבטתי בין ירידה של 50%, 60% או 70% ברכישת רכב פרטי חדש בשנת 2020  –  כלומר, מספר 'מסירות' שלא נצפה מאז שנות האינתיפאדה. אחר כך, התלבטתי לגבי קצב ההתאוששות מהשפל שיירשם השנה, האם לצפות ל25%, 35% או 40% בשנה הבאה — שגם זו תהיה רמה נמוכה מאוד ביחס למה שהתרגלנו. ואת כל זה השתתתי על בסיס הנחות אופטימיות לפיהן המגפה תיבלם עד יוני והמערכת הפיננסית לא תקרוס (ועוד ועוד). ולא דברתי בכלל במונחים של משרות שיאבדו ופירמות שייסגרו…

'הודות' לתרגיל זה, שאינו אלא משחק מחשב עם מספרים על גליון אקסל, התחלתי להבין, אך בוודאי לא להפנים, את עוצמת הזעזוע הכלכלי-חברתי המתהווה בפני עינינו – שאנחנו בתחילתו, ואת אחריתו מי ישורנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 + 1 =

*