צרות בסין

בעוד התקשורת המערבית, וממילא זו הישראלית, מלאה בספקולציות לגבי מה יגיד ברננקי בג'קסון הול ביום שישי הבא, ובשמועות ממוחזרות והדלפות מכוונות לגבי מה עשוי הבנק המרכזי האירופי לעשות כדי "לפתור" את המשבר (הבלתיפתיר) באירופה – ההידרדרות בסין ממשיכה.

קשה מאוד להעריך עד כמה חמור מצבה של הכלכלה הסינית, אבל העדויות המצטברות תומכות בגישתם של האנליסטים הפסימיים, הטוענים לאורך כל השנה הזו ואף קודם לכן, שהמשק הסיני הולך ומאט את קצב התרחבותו, ושעידן הצמיחה המהירה חלף ולא יחזור. הערכה זו הפכה כבר לנחלת הכלל, אבל התמונה ממשיכה להתקדר, ואם הגענו למצב שאפילו הניו יורק טיימס – המיינסטרים שבמיינסטרים – מפרסם כתבה רחבה בעמוד הראשון (בשבוע שעבר) על הצטברות המלאים בכל שרשרת הייצור הסיני, אזי לא יכול להיות ספק שהעניינים אינם מתנהלים כשורה במעצמה שבדרך, בכלכלה השנייה בעולם, בקטר הצמיחה העיקרי של המשק העולמי בשנים האחרונות, כלומר בסין.

דיווחים על מחסנים המתפוצצים מעודפי נחושת, ירידת מחירים דרמטית של הפלדה, ירידה דרסטית בייבוא הברזל, ועוד ועוד – כולם מובילים לאותה תמיהה: איפה הממשלה? מדוע היא לא מגיבה בעצמה ויורה בכל הכלים העומדים לרשותה? מדוע היא מבוששת להוריד את הריבית, או להפחית את שיעור הרזרבות הנדרשות מהבנקים? מתי היא תכריז על תכנית המרצה פיסקלית בהיקף של מאות מיליארדי יואן, או אפילו מאות מיליארדי דולרים? מה מונע ממנה להורות לבנקים לפתוח מחדש את ברזי האשראי, לאשר עוד השקעות (סרק) אדירות בתשתיות ובבניה למגורים?

אבל אף לא אחד מהדברים האלה קרה עד עכשיו, וככל שהימים נוקפים, התמיהה מתעצמת והדאגה גוברת. לא רק זה אלא שככל הנראה, עם כל יום שעובר, כמות הכסף הזורם החוצה מסין – כסף של סינים, לא של זרים – הולכת וגדלה.

אולי הממשלה עוד תיחלץ לעזרת המשק, כפי שמצפים ממנה – אבל אולי היא לא מסוגלת או אפילו לא רוצה לשפוך עוד כסף. מדוע? ראשית, מפני שאין לה. אבל סיבה משכנעת יותר היא שהיא יודעת שהכסף יילך קודם לספקולציות בדברים הנמצאים במחסור, לא בדברים הנמצאים בעודף, כגון פלדה ובתים. ומה נמצא במחסור? בראש וראשונה, פולי סויה, שמחירם נמצא בשיא, וגם גרעינים אחרים, וממילא פריטים רבים בשרשרת המזון. בקיצור, האיום של חידוש האינפלציה בתחום האוכל הוא מה שמרחף מעל ראשיהם של ראשי סין – ועם האינפלציה יבואו גם המהומות.

מדד המניות של בורסת שנחאי, 12 החודשים האחרונים

המקור: אתר הוול סטריט ג'ורנל

מדד המניות של בורסת שנחאי, 12 החודשים האחרונים

בינתיים, מדד אחד המתפרסם בכל יום עסקים מספר את סיפורו בעקביות מחרידה – הלא היא הבורסה של שנחאי. אמנם גם בשנחאי המחזורים הולכים ודועכים, בדומה למה שקורה במערב. אבל לעומת הגאות המדומה בבורסות ארה"ב, והגאות השקרית בבורסות אירופה (שם אסור למכור שורט…) בהן המדדים נמצאים קרוב לשיא מאז סוף המשבר במרס 2009, הרי שבסין המצב הפוך לחלוטין: מגמת הירידה הממושכת – ראו את הגרף ל-12 החודשים האחרונים בכדי להבין שמאז מאי הכיוון הוא חדמשמעית כלפי מטה הביאה את המדדים לרמתם הנמוכה ביותר מאז פברואר 2009, ורמת השפל של שנחאי, משלהי 2008, נמצאת באופק – כפי שמצטייר בבירור בגרף השני, המציג תמונה של חמש השנים האחרונות.

אולם זאת לדעת: אם אכן מדובר בחיסול טוטלי של הבועה הבורסאית הסינית, אזי רמות השפל של 2008/09 אינן אלא תחנת ביניים, בדרך לרמה תלתספרתית. ואם תרחיש זה יתגשם בסין, זה לא ממש ישנה מה יגידו או יעשו ה"ה ברננקי ודרגי

מדד המניות של בורסת שנחאי, חמש השנים האחרונות

מקור: אתר הוול סטריט ג'ורנל

מדד המניות של בורסת שנחאי, חמש השנים האחרונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

54 − 51 =

*