סליחה — אצלנו הכל בסדר (בינתיים)

אייטם לבלוג הטוב, הרע ומכוער

הטוב הרע והמכוער

סליחה — אצלנו הכל בסדר (בינתיים)

ביום שני שעבר, ה-16.6, פרסמה השלכה המרכזית לסטטיסטיקה שתי הודעות חשובות, כל אחת מלווה בשלל נתונים.

אני מתנצל על האיחור בתגובה לנתונים האלה, אבל זה היה שבוע עמוס מכל כיוון אפשרי. אני מתנצל גם על כך שאני הולך לכתוב דברי שבח עצמיים. ואני מתנצל במיוחד על כך שאני הולך לכתוב דברים חיוביים על המשק הישראלי — למגינת ליבם של רבים, שמעדיפים להאמין בסיסמאות במקום להתבסס על נתונים.

ובכן, פורסם האומדן השני לנתוני התמ”ג של הרבעון הראשון. באומדן הראשון, שפורסם באמצע מאי, דווח על נפילה חדה בקצב הצמיחה, לשיעור שנתי של 2.1% ברבעון הראשון. הגורם המרכזי לכך היתה הצטמקות בצריכה הפרטית, בקצב שנתי של 2.0%, ביחד עם חולשה בולטת בהשקעות ועוד סממנים של האטה. סיכומו של דבר, האומדן הראשון היה מאוד מפתיע, מאוד מדכא — אבל גם מאוד מוזר.

עכשיו אציין שהנתונים הללו לא “התחברו” לי וחשדתי בהם, ואף טענתי שהם יתוקנו כלפי מעלה. כמובן שלדברים אלה היה משקל הרבה יותר גדול אם הייתי כותב אותם בבלוג או במקום אחר, אבל נסעתי לחו”ל ונהייתי חולה וכו’ — ולא הספקתי. אולם כן הצגתי את כל ההסתייגויות שלי לגבי הנתונים, ביחד עם הערכה חד-משמעית שיתוקנו כלפי מעלה, בפני פורם של סיטיבנק ישראל ב-10 ליוני, וגם בשיחות פרטיות עם חברים-עמיתים. כך שיש ביכולתי להביא עדים נאמנים להוכיח שאני לא מדמיין את הדברים.

הסיבה שכדאי להתעכב על הפגמים של האומדן הראשון — מלבד ההזדמנות לטפוח לעצמי על השכם — הוא מפני שיש כאן כמה נקודות עקרוניות בניתוח נתונים:

א. הלמ”ס עצמה מפרסמת מה שאני מכנה “אזהרת בריאות” על כל דיווח רבעוני שלה על התמ”ג, מאזן התשלומים ועוד, בהאי לישנא: “יש להתייחס לממצאים אלה בזהירות כי כידוע, קיימת אי-סדירות גבוהה יחסית בסדרות הסטטיסטיקה הכלכלית בארץ. הדבר מתבטא בתנודות חריפות בנתונים הרבעוניים שמקשה על ניתוח המגמה…” וכו’. זה תמיד נכון, אבל הפעם זה היה נכון שבעתיים, לסיבה שאציין בהמשך.
ב. כאמור, הנתונים הצביעו על ירידה חדה בקצב הצמיחה, בעיקר בגלל חולשה — הצטמקות ממשית — בצריכה הפרטית. אבל מעקב שוטף אחר סדרות נתונים קריטיים במשק, ובראשם תקבולי מיסים, ייבוא ושוק העבודה, לא רק שלא אותת על חולשה אלא להיפך: המצב היה –למצער — של עסקים כרגיל. מאחר ונתוני המיסים הם שוטפים ואמיתיים (לא מדדים ולא אומדנים, אלא טבין ותקלין), וכנ”ל לגבי הייבוא, לא היה לי ספק שעדיף להישען על נתוני אמת (עם או בלי ניכוי עונתי), מאשר אומדן התמ”ג.
ג. קיימת גם מערכת בקרה נוספת, שימושית ויעילה, אך בעלת מגבלות מובנות. זהו הדיווח מהשטח. לא ראיתי ולא שמעתי מאחרים על נפילה בעומס בקניונים או בתפוסת המסעדות, וכו’ וכו’. נכון — זהו רק עדות אנקדוטלית. אבל היא מתבצעת בזמן אמת ובגובה העיניים.

סיכומו של דבר, התיקון היה בלתי נמנע. חשוב לציין כי גם אחרי התיקון, הצמיחה היא די חלשה במונחים ישראליים, והצריכה הפרטית עדיין התכווצה — אמנם רק בשיעור שנתי של 0.6% ולא של 2.0%. אבל, כאמור, זהו רק רבעון אחד והעסק מאוד תנודתי. הנקודה החשובה היא שלא היתה נפילה גדולה ופתאומית.

אוסיף את ההערכה שלי לגבי מקור האומדן השגוי, והוא פשוט למדי. השנה, פסח — כלומר התקופה הקריטית בשנה לצריכה פרטית — חל באפריל, בעוד שאשתקד הוא חל במרס. להזכירכם — אפריל הוא ברבעון השני ומרס בראשון. אני מנחש, אבל לא יכול להוכיח, שנוסחאות הניכוי העונתי של הלמ”ס בהקשר לנתוני התמ”ג (ועוד) אינם מסוגלים לתקן באופן מלא שינוי קיצוני כזה, הקורה רק פעמיים/ שלוש במהלך המחזור של 19 שנה של הלוח העברי.

בכל מקרה, בהתחשב במה שקורה במשק העולמי, המצב כאן עדיין סביר באופן אבסולוטי וטוב מאוד באופן יחסי. השבוע, גם קרן המטבע וגם הפד הורידו את התחזיות שלהן לגבי הצמיחה הן בעולם והן בארה”ב — ולא בהורדה מזערית אלא בשיעורים משמעותיים. מסתבר ששוב מתבדים כל ה”אופטימיסטים” — קרי פנטזיונרים, אשר מדי שנה מצפים שבארה”ב ובעולם כולו יתחולל זינוק בצמיחה וחזרה ל”ימים ההם”. כל שנה מנפחים מחדש את התקוות, כל שנה הן מתנפצות על קרקע המציאות, אבל כל שנה מצליחים למכור מחדש אותו הסיפור חסר-הבסיס.

מאידך, במשק הישראלי ממשיכים מנועי הצמיחה ארוכי הטווח לפעול ולקדם את המשק. קצב הצמיחה אכן הולך ומאט, אבל זה בעיקר בגלל המצב העולמי האומלל, והנגזרת מכך היא המשך הייסוף ועליית ערכו של השקל, אשר גורם לנזק מצטבר. מאחר ובנק ישראל איננו מוכן לשקול צעדים מרחיקי-לכת שיילחמו עם תהליכי הדפלציה והייסוף, הללו ימשיכו עד שיתחולל שינוי בזירה העולמית, או שיווצר מצב משברי בארץ שיכריח את הממשלה או בנק ישראל לפעול.

בינתיים, התפתחות משבר מקומי איננה על הפרק, כפי שהוכיחו נתוני התמ”ג המתוקנים — וגם נתוני מאזן התשלומים. אלו האחרונים אינם נתונים חשובים, הם הנתונים החשובים ביותר לגבי המשק, ולכן הם אינם זוכים לתשומת לב וכמעט שאינם מדווחים. גם השבוע, הנתונים על אודות הרבעון הראשון של 2014 לא עשו רושם, למרות שהם הציגו את העודף הרבעוני הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה — 3.5 מיליארד דולר. עד לפני כמה שנים, היינו גומרים הלל על עודף כזה עבור שנה שלמה….

מבלי להרחיב את הדיבור, אציין שתי הבשורות הטובות בהקשר לנתוני מאזן התשלומים. הראשונה היא שמנגנוני הצמיחה בייצוא ממשיכים לפעול והמגמות החיוביות פועלות כסדרן. השניה היא שעודף חריג כזה לא יחזור על עצמו במהרה, מפני שהוא נוצר מצירוף של כמה גורמים לא-קשורים. מעבר לזה, ישנם אתגרים, בעיות וצרות די והותר. אבל צריכים להבין גם איפה אין בעיות ומדוע.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

53 − = 45

*