מאחורי מסך העשן של הוויכוח סביב תקרת החוב, המשק האמריקני הולך ומתדרדר

המשבר המדומה סביב תקרת החוב יגיע לפתרונו הבלתי-נמנע והידוע-מראש היום או מחר. תימצא הנוסחה הגואלת שתשמש פשרה בין המפלגות החלוקות והפלגים בתוך כל מפלגה. התוצאה הכוללת תהיה העלאת התקרה, כנראה לגובה שתספיק עד לאחר הבחירות של סוף 2012; הודעה על קיצוצים 'גדולים' שבפועל יהיו קטנים-עד-שוליים בטווח הקצר; ושחיקה משמעותית ברמת האמון של העולם בכללותו ושל אזרחי ארה"ב כלפי מערכת השלטון האמריקני – כולל כל אגפיו, הנשיאות, הסאנט, בית הנבחרים וכל המנגנון הוואשינגטוני.

בינתיים, לאורך התקופה שבה וויכוחי הסרק והצגת העמדות סביב תקרת החוב עמדו בראש סדר היום הציבורי, המצב המיידי של המשק האמריקני נהיה יותר גרוע. בעצם, מצבם של כל המשקים המובילים הולך ורע, אם לשפוט על פי זרם הנתונים המקרו-כלכליים. אבל נתמקד כאן בקיצור בתמונה לגבי ארה"ב.

לאורך כל החודש הנוכחי, כמו גם החודש הקודם, נוצר מצב לפיו מרבית הנתונים הכלכליים השוטפים היו מתחת לציפיות, במידה זו או אחרת. מספר ההפתעות החיוביות היה נמוך, וזאת למרות שהציפיות כבר תוקנו כלפי מטה.

אבל נתוני יום שישי האחרון הגדישו את הסאה. מוקד הענין לקראת אותו יום היה בנתוני התמ"ג לרבעון השני – שלגביהם היתה אמורה להתפרסם ההערכה הראשונה של הלשכה לניתוח כלכלי. התחזית הממוצעת של החזאים העצמאיים ביחס לנתון זה עברה תהליך של הורדה רצופה ומשמעותית לאורך שלושת החודשים האחרונים: אם באפריל עמד הקונצנזוס סביב 3.4-3.6% (קצב צמיחה ברמה שנתית), הרי שערב הפרסום, ההערכות עמדו סביב 1.6-1.7%, כלומר הם נחתכו בחצי.

אבל הנתון בפועל היה גרוע יותר גם מהתחזית המופחתת, ועמד על 1.3%, כאשר החולשה ניכרה לכל אורך החזית – וכאשר נתוני הסחר ליוני, שטרם פורסמו, צפויים להוריד עוד את נתוני הצמיחה בעדכונים שיתפרסמו בחודש הבא ובחודש שלאחריו. גם מרכיבים אחרים במדידת התמ"ג עלולים להתברר כפחות חזקים מההערכה הראשונה.

אולם אכזבה לחוד וזעזוע לחוד. הנתונים על אודות הרבעון השני היו, כאמור, מאכזבים. אבל הפרסום הזה כלל גם תיקון של נתוני התמ"ג של כמה רבעונים קודמים – וכולם תוקנו כלפי מטה. כך התברר, למשל, שהמיתון של 2008/ 2009 היה עמוק וחמור יותר משנמדד עד עכשיו.

על זה אולי אפשר היה לומר "נו, מילא". אבל הנתון עבור הרבעון הראשון של 2011, שכבר עבר תיקונים והתייצב לכאורה ברמה של 1.9%, ספג עוד שינוי. אולם הפעם לא מדובר ב'תיקון' או 'עידכון' מהסוג המקובל, אלא בכמעט איפוס, בהורדה שכמעט מחקה את כל הצמיחה המדומה עליה דווח קודם.

לפי ההערכה המחודשת, הצמיחה ברבעון הראשון של שנה זו עמדה ב-0.4% בלבד – ברמה שנתית! הירידה ב-1.5% לעומת ההערכה הקודמת נובעת בעיקר מתיקון לגבי צבירת מלאים – שמסביר נקודת אחוז שלם מתוך 1.5 נקודות אחוז. השאר משתייך בעיקר למאזן הסחר, ההולך ומתרחב. משמעות הדבר היא שתהליך בניית המלאים, שדרבן את ההתאוששות החלקית במשק ב-2009/ 2010, מיצה את עצמו. חולשת הביקושים הסופיים מצד צרכנים גורמת לכך שסיטונאים, ובהמשך גם יצרנים, מפסיקים להגדיל את המלאים שלהם ומתחילים לצמצם אותם.

ההלם מנתונים אלה עוד מתהדהד ויורגש בהמשך. הוא גרם לירידות חדות בבורסה בתחילת המסחר ביום שישי, וכן להיחלשות הדולר – אבל השפעות אלה נבלמו בהמשך בגלל מערבולת התגובות הרגשיות להודעות הסותרות על אודות התקדמות/ חוסר התקדמות בענין תקרת החוב. אבל כאשר הנושא חסרת-המשמעות של תקרת החוב יסולק סוף-סוף, יישארו נתוני הצמיחה "על השולחן" ולא יהיה מנוס מלהתייחס בכובד ראש למסקנות העיקריות העולות מהן:

א) המשק האמריקני לא היה חזק בחצי הראשון של 2011. הוא לא התחזק, לא התאושש ולא התקדם. הוא נסוג בכל החזיתות החשובות – ומצבו הולך ורע, בין השאר בגלל תוצאות הלוואי השליליות של ההתעסקות בתקרת החוב. התחזיות לרבעון השלישי ולחצי השני יופחתו שוב, ובמידה ניכרת.

ב) הספקות לגבי התועלת שצמחה מתוכנית רכישת החוב על ידי הפד – 2QE – התעצמו ויתעצמו מאוד. אם המשק לא יכול היה לצמוח ברבעון הראשון, בשיאו של הפעלת התוכנית הזאת, אזי מה הועילו חכמים בתקנתם?

החולשה המשקית הגוברת מעצימה את הלחצים להפעיל תוכנית המשך – 3QE . אבל באותה מידה היא מגבירה את ההתנגדות לתמרוץ נוסף דרך המדיניות המונטרית. כל ניסיון ללכת לכיוון של 3QE יעורר וויכוח גדול, בארה"ב ומסביב לעולם – אבל דיה לשמחה בשעתה. בינתיים יש לסיים את ההילולה סביב תקרת החוב.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

− 1 = 5

*