ותודה להוצאה הציבורית…

הטוב, הרע והמכוער

 

ותודה להוצאה הציבורית

 היום (א'), בין השעות אחת לשתיים אחה"צ, רשמו מדדי המניות בבורסה עליות נאות.לא מדובר במשהו דרמטי – בסך הכל, העלייה המדוברת לא הגיעה אפילו לאחוז אחד מתחילתה ועד סופה, ורובה נמוגה בהמשך – אבל ביחס ליום מסחר דל ומשעמם, זה היה האירוע המרכזי.

 בשעה אחת בצהריים, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) את האומדן הראשון של נתוני התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג – קרי, גודל המשק וממילא קצב הצמיחה שלו) לחצי השני של 2012, ומה שאולי יותר חשוב, האומדן הראשון של נתוני הרבעון הרביעי של השנה החולפת. אם לסכם את הנתונים במילה אחת, הם היו רעים. ובשתי מילים: לא טובים.

 האם יש קשר בין התנהגות הבורסה לאירוע הכלכלי המרכזי של היום? מי יודע. אבל אם היה, כל ברדעת היה אומר שהוא היה צריך להיות הפוך, שהרי לא הייתה שום עילה לעליות על בסיס נתוני התמ"ג. אבל אותם ברידעת היו טועים בהנחתם שיש קשר ישיר בין ביצועי המשק לביצועי הבורסה. הנוסחה המנצחת בעידן הזה של "הנורמלי החדש" בבורסות סביב לעולם היא ש"רע זה טוב", כך שכל נתון מקרוכלכלי שלילי מהווה סיבה לעליות – מפני שהוא משמש תירוץ להפחית את הריבית, ולכל הפחות לא להעלות אותה. מאחר והבורסות מתרוממות היום רק – או לפחות בעיקר – בזכות כמויות הכסף שהבנקים המרכזיים שופכים לתוכן, די בהיגיון עקום זה לתרגם נתוני מקרו גרועים לעליות שערים.

 בכל מקרה, באשר לנתונים עצמם לא היה מקום לטעות. מי שרצה ליפות אותם – כמו הלמ"ס עצמה, כנראה – היה יכול רק לציין כמה אייטמים מובחרים ומעבר לזה לשתוק. עיון במספרים עצמם היה רק מדכא, כפי שנבהיר מיד.

איך עושים צמיחה ממיתון?

במחצית השנייה של 2012 צמח המשק בקצב שנתי של 2.8%. זה לא רע, ודי דומה לקצב של 2.9% שנרשם במחצית הראשונה. אולם מבין מרכיבי התמ"ג, קצב הצמיחה במרכיבים העיקריים היה כדלהלן:

צריכה פרטית 1.1%+

צריכה ציבורית 1.8%+

השקעה בנכסים קבועים 5.5%-

ייצוא סחורות ושירותים 1.6%-

איך מגיעים ממרכיבים כאלה לתוצאה כוללת לעליה בשיעור של 2.8%?

התשובה פשוטה למדי – יש עוד מרכיב, וקוראים לו ייבוא – אותו יש להפחית ולא להוסיף. מאחר והייבוא ירד בשיעור שנתי של 10.7%, הירידה שלו סיפק את ה'תוספת' שהביאה את המכלול לפלוס 2.8%. אם זה לא ברור, נסו לעמוד על הראש ולקרוא את הפיסקה שוב. אם זה לא עובד, סימן שאין לכם הבנה כלשהי בחשבונאות לאומית, וקבלו את הכל באמונה עיוורת: מינוס בייבוא הוא פלוס בתמ"ג.

 אבל האם הירידה בייבוא היא טובה או רעה? קוראים וותיקים יזכרו שבחודשים הראשונים של 2012 הבלוג הזה טען שהעליה הדרסטית שהתרחשה אז בייבוא מהווה סכנה גדולה. אם כך, הרי שירידה בייבוא צריכה להוות סיבה לשתייה מופרזת, עוד לפני פרוס חג הפורים. אך האמת המרה היא שאין בהמשך הירידה בייבוא בשורה טובה למשק, והפניה לטיפה המרה יכולה להיות רק כדי להשכיח את הצרות

 הייבוא, כמכלול, הוא השבשבת של המשק. אם הוא עולה, סימן שיש צמיחה וכן להיפך. הבעיה בשנה שעברה הייתה שהייבוא זינק באופן חריג, בעיקר בגלל העליה החדה בייבוא הנפט (שנגרם מהפסקת ייבוא הגז המצרי, הזול יחסית), ומהעליה החדה במחירי האנרגיה בעולם. היו גם סיבות אחרות, ובנוסף לכל זה, הייצוא נחלש בחודשים ההם. בהמשך השנה, הייבוא נרגע והייצוא התאושש והמצב הכללי בחשבון הסחר בטובין הלך והשתפר. בינתיים, העודף בסחר השירותים עלה, כך שהתמונה הכוללת בתחום סחר החוץ הייתה טובה בהרבה ברבעון השלישי.

 במילים אחרות, הירידות שנרשמו בייבוא ברבעונים השני והשלישי היו מרגיעות, לאחר הזינוק של 33% ברבעון הראשון. אבל כבר ברבעון השלישי, כאשר גם הייבוא וגם הייצוא הצטמקו, היה מקום להרגשת אינחת. לאור נתוני הרבעון הרביעי, כאשר גם במרכיב ההשקעות נרשמה ירידה משמעותית, שכללה לא רק השקעה בכלי תחבורה (המיובאים…) אלא גם בבניה למגורים, חוסר הנחת צריך להפוך לדאגה.

 הדובדבן המורעל בקצפת הזאת הוא שנתוני הלמ"ס מראים שבצריכה, הן הפרטית והן הציבורית, הגורם המדרבן ברבעון הרביעי היה הממשלה, בעוד שקצב הגידול בצריכה של משקי הבית הולך ודועך מרבעון לרבעון, ונמצא ברבעון הרביעי על סף האפס – ובמונחים של צריכה לנפש, הוא כבר עבר לטריטוריה שלילית.

 האם הגידול הזה בצריכה הממשלתית/ ציבורית קשורה לבחירות? יש לקוות שלא, מפני שאם כן, מצבנו ברבעון הראשון ממש לא טוב. אבל מאחר וההוצאה הממשלתית כבולה עכשיו בתוך מסגרת תקציבית נוקשה, היא לא יכולה לגדול גם אם ירצו להגדילה.

לסיכום, ובמילים ספורות:

הצמיחה המשקית נמצאת בתוואי של דעיכה.

במונחי צמיחה לנפש אנחנו כבר במיתון.

המגמות השליליות שולטות ברוב התחומים.

העדרה של ממשלה מתפקדת מחמירה את המצב.

עכשיו לכו ותשתכרו, עד דלא ידע בין עליית הייצוא לירידת הייבוא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

62 − = 55

*