השיקול הקר מחייב זהירות

כמעט כל המי ומי בשוק ההון הישראלי התגייס בימים האחרונים כדי להרגיע את המשקיעים. החל מהנגיד סטנלי פישר, דרך מנהלי החברות המופקדים על כספי הציבור, וכלה במערך הייעוץ הבנקאי והחוץ-בנקאי. מכל אלה בקע המסר הכאילו-מתוזמן: אל דאגה, המפולת איננה עומדת בפתח. לא בשוק המניות ולא בשוק האג"ח.

מול מקהלת המרגיעים, יש להציב שתי שאלות פשוטות: א) האמנם? ב) נניח שאתם צודקים, ולא תהיה מפולת – מהי המסקנה האופרטיבית?

כדי לענות על שאלות אלה, עלינו לברר קודם על מה קמה כל הבהלה השבוע בשווקים שהביאה להתגייסות המרשימה הזו. לכך יש תשובה שהיא חדה כתער עבור כל מקצוען, אבל הרבה פחות ברורה עבור ציבור המשקיעים הרחב. מה שקרה הוא שבשוק האג"ח האמריקני נרשמו ירידות חדות. זה כל הסיפור.

אז מה הביג דיל? נכון, היתה בהלה והיו ירידות בשווקים בכל העולם. אבל בסרט הזה כבר היינו מספר פעמים. בפברואר השנה קרס פתאום שוק המניות הסיני, וגרר אחריו את כל העולם – אבל כעבור זמן קצר הדברים נרגעו והעסקים חזרו לקדמותם. במאי אשתקד קרסו כמעט כל השווקים המתעוררים סביב העולם ובמשך מספר שבועות היה מיני-משבר עולמי, אבל במהלך הקיץ גם זה חלף.

כלומר – וזה תמציתו של המסר המרגיע – מתרחשים זעזועים מדי פעם, אבל הנסיון מלמד שהם חולפים. לכן אסור להיגרר לתגובות של פניקה, אלא לפעול בקור רוח ומתוך ראיה ארוכת-טווח יותר.

אולם לפני שחוזרים לחיקה החמה של השאננות, יש להציב את שתי השאלות שהוצגו לעיל. הראשונה – האמנם? האם גם הפעם זו אפיזודה חולפת, וניתן להישען על הנסיון הצבור ולהתעלם מזעזוע חולף? התשובה האמיתית היא שאיש אינו יודע.

מה שכל אחד כן יודע הוא שלא לעולם חוסן. הגאות בשווקים הפיננסיים, בעולם ובארץ, חוגגת את שנתה החמישית. כל אחד יודע שהמגמה החיובית תסתיים מתישהו. איש אינו יודע מתי. לכן איש אינו יודע אם גל מסוים של ירידות הוא סתם "תיקון" שיחלוף, או שהוא דווקא מבשר את הגעתה של התפנית הגדולה – תחילתה של מגמת ירידות ממשוכת, ואולי גם חריפה. אבל בשנה החמישית של עליות גדולות, יש ממה לחשוש ויש סיבה טובה להיות עירני, כלומר לעקוב אחרי מה שקורה.

עכשיו אנו מגיעים לאירוע עצמו. שוק האג"ח האמריקני ירד בחדות!! יש לזה משמעות גדולה מפני שבארה"ב שוק האג"ח הוא גדול יותר ובוודאי חשוב יותר מאשר שוק המניות – במיוחד מבחינת השפעתו על המשק הריאלי, על פירמות ועל משקי בית. ואם הוא נמצא במגמת ירידה שהלכה וצברה תאוצה על פני חמישה שבועות – כל זאת על רקע שינוי בסיסי בהערכת השחקנים לגבי מדיניות הריבית ומצב המשק בכלל – אזי יש בהחלט מקום לחשוב שלא מדובר באירוע חולף או תזוזה מקרית, אלא בהתפתחות חדשה וגם מדאיגה.

ואכן, בארה"ב וברחבי העולם מודאגים – מהצפי החדש, לפיו לא יהיו עוד הורדות ריבית אלא דווקא חזרה לתוואי של ריבית עולה. מדוע? מפני שהאינפלציה מסרבת לרדת ואפילו מתעצמת. מחירי הנפט והבנזין גבוהים מאוד. מחירי הגרעינים מרקיעים שחקים. ולמרות החולשה הגוברת בסקטור הבניה והדיור, רוב הכלכלה האמריקני במצב סביר או טוב. לכן לא תהיה ברירה אלא להעלות את הריבית. בבריטניה, בניו זילנד, באירופה ובסין, העלו לאחרונה את הריבית ויעלו אותה שוב – במטרה 'לצנן' את המשקים ולהפחית את הלחצים האינפלציוניים.

העלאות ריבית, ואפילו הצפי להם, גורמות לירידות מחירים באג"ח ובמניות. יש לכך סיבות רבות, אבל הסיבה הפשוטה והמובנת ביותר היא שככל שהריבית גבוהה יותר, המאזן של סיכוי להרוויח מול סיכון להפסיד בהשקעות כגון אג"ח לטווח ארוך או מניות מוטה יותר לכיוון הסיכון.

ואצלינו? מדיניות מונטרית שגויה הביאה את הריבית לרמה הנמוכה ביותר בהיסטוריה. הפער בין הריבית בארץ לבין הריבית בארה"ב ובאירופה הוא שלילי, בפעם הראשונה בהיסטוריה. שיעורי התשואה על אג"ח, גם ממשלתי אך בעיקר אג"ח קונצרני, הן נמוכות בצורה קיצונית. ובנוסף לכל זה, עד אמצע מאי השקל טיפס וטיפס לרמה הגבוהה ביותר מזה שבע שנים – ובדרך יצרה אשליה של אינפלציה שלילית, כאשר במציאות האינפלציה בישראל חיה ונושמת ואף מתחזקת בזכות הצמיחה המהירה במשק. חלף פחות מחודש וכבר ברור שעליית השקל היתה בועה ספקולטיבית, שכבר התפוצצה.

מצב זה מחייב מסקנות חדות אצל המשקיע מן השורה. גם במקרה החיובי, שלא יתרחש מפולת או יימשכו הירידות החדות בעולם – גם אז, הסבירות שמחירי האג"ח ימשיכו לעלות כפי שעשו בחודשים ובשנים האחרונות היא קלושה ביותר. הריבית בארץ תעלה בחודשים הבאים, אולי בשיעור משמעותי. לכן אין כל סיבה להשקיע באג"ח לטווח בינוני וארוך, ויש צורך לבחון היטב כל מניה באשר למצבה וסיכוייה.

נכון, אין צורך ב'פניקה', ב,בריחה' ובשאר ביטויי הבהלה. יש צורך ברור ביציאה מסודרת מחשיפה לשוק האג"ח המקומי, לאור מצבו הנוכחי והצפי השלילי הקיים לגביו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 + 2 =

*