היהפוך רוביני עורו?

מסתבר שכן. בכתבה שהתפרסמה בניו יורק טיימס (NYT) ביום שני, ממליץ רוביני בחום על מינויו של בן ברננקי לקדנציה שניה כיו”ר הפדרל ריזרב ומכתיר אותו “המונע הגדול” – כלומר, האיש שעל ידי החלטותיו האמיצות מנע את התפתחות שלGreat Depression שני והצליח לצמצם את הקטסטרופה ‘רק’ לGreat Recession-.

אם אתה מאמין שברננקי באמת עשה זאת, הוא אכן ראוי לתואר, ואולי גם למינוי המחודש. רוביני לא נמנע מלפרט את הטעויות הגדולות של ברננקי עד לפרוץ המשבר הגדול של ספטמבר-אוקטובר אשתקד, כולל השתתפותו בטעויות בתפיסה ובביצוע של קודמו גרינספן, וגם את טעיותיו שלו כנגיד. למרות כל אלה, מעשיו בעת המשבר מצדיקים את המשך כהונתו, לדעת רוביני.

הכתבה פורסמה כמובן גם בבלוג של רוביני (ההפניה דלעיל היא לשם) והציתה סערה גדולה בין הטוקבאקיסטים. רובם המכריע הגיבו בשלילה מוחלטת לרעיון ושפכו את זעמם על רוביני, על עצם ההצעה ועל הדרך שהוצגה. מעבר לתחושה מאוד ברורה של אכזבה מרה מהאיש שהפך לגורו של רבים ברחבי העולם, הוצגו גם כמה טענות קשות אך משכנעות נגדו.

לדוגמא – לאן נעלמה הביקורת הנוקבת של רוביני, כולל על ברננקי ועל צעדיו, שאפיינה את כתיבתו כל עוד ממשל בוש שלט בכיפה? איך זה שביקורת זו והלהט המוסרי שהתלווה אליה התפוגגו בעידן של אובמה? רבים מבין המגיבים טענו שהכתבה מהווה הסבר מפורט ומנומק מדוע אין למנות את ברננקי מחדש – רק שכל הנימוקים נופנפו הצידה.

לכן, נשמעה הטענה, מדובר בבגידה. רוביני מכר את נשמתו למימסד. הוא מנסה ללקק למימשל אובמה, כנראה מתוך רצון להשיג מינוי שמן עבור עצמו. השינוי בעמדותיו, ובעיקר בסגנון ובעוצמה שבו הוא משמיע אותן, בולט לעין – ומעיד עליו שהמניע שלו איננו עוד שכנוע פנימי עמוק אלא משהו אחר, כנראה שיקול פוליטי/ אישי.

אין ספק שחל שינוי אצל רוביני מזה זמן, וקל מאוד לתארך את השינוי מינואר/ פברואר. מאז פסקו הבלוגים הסוערים, נבואות הזעם, וכתבות האימה. אין גם ספק שהוא מקורב לדמוקרטים ובעיקר לשחקנים הבכירים בתחום הכלכלי המרכיבים את ‘צוות אובמה’, את כולם הוא מכיר, את רובם הוא מוקיר ועם רובם הוא עבד בעבר. האם אין קשר ישיר בין עובדות אלה. היילכו שניים יחדיו…?

מעבר לזה, הצביעות זועקת לשמיים: לגבי צעדים והחלטות של ברננקי עצמו, שרוביני שפך עליהם אש וגופרית בחודשים האחרונים של 2008, הוא עכשיו עובר בסלחנות אצילית…

אבל לטעמי, אין צורך בטענות מלומדות ומנומקות כדי להוכיח שהוא שנה את עורו, כנראה ממניעים פסולים. אמרנו שהכתבה הופיעה ב-NYT. המקום הטבעי עבור אדם כמו רוביני לכתוב מאמר כזה הוא הוול סטרייט ג’ורנל ((WSJ, ואם הוא היה כותב אותו לפני שנה, הוא היה שולח אותו לשם.

ה-NYT הוא הביטאון של הדמוקרטים בכלל, ושל המימשל הזה בפרט – בעוד ה-WSJ הוא הבטאון של הרפובליקנים. לכן הוא היום עיתון אופוזיציוני מובהק, ה-NYT הוא העיתון מטעם, ובעמודי הדעות שלו מתעמתים כל המי ומי – וגם המי-שרוצה-להיות-מישהו.

(הערת אגב: אירוניה מרה היא שברננקי, כשרצה להעביר מסר לשווקים לגבי עמדתו בסוגיה הבוערת של ‘אסטרטגיית היציאה’ מהמדיניות הסופר-מרחיבה שלו – ואני מדבר על אירוע שהתרחש אך לפני שבוע – שלח את המאמר ל-WSJ, ביודעו שכל החוג אליו הוא פונה קורא את העיתון הזה…)

איפה שאתה יושב זה איפה שאתה עומד – ואיפה שאתה כותב זה איפה שאתה כורע ומשתחווה.