הטוב, הרע והמכוער

 גם הולנד מתחת למים…

 משום מה, מאוד מרגיע (אותי) לגלות שגם פסימיסט מובהק כמוני עדיין יכול להיות מופתע לרעה. חשבתי לתומי שישנם עדיין מוקדי חוזק באירופה — אמנם הולכים ומתמעטים, אבל קיימים – ושהגוש הגרמני הוא איתן. [“הגוש הגרמני” הוא מה שניתן גם לכנות – כלכלית, לפחות – גרמניה רבתי, הכוללת את הולנד, דנמרק, אוסטריה, שבדיה (במידה רבה) ואפילו את מערב פולין (שהוא חלק מברלין רבתי)].

אז חשבתי. עכשיו, הודות לכתבה מעניינת שהתפרסמה ב“דר שפיגל” בשבוע שעבר, אני יודע שטעיתי. אבל חשובות יותר בעיני הן משמעויות ההתפכחות הזו.

מי שרוצה לקרוא את הכתבה – מאוד מומלצת, למרות היותה די עיתונאית ולא מקצועית – ימצא אותה באתר של דר שפיגל (באנגלית, למי שאינו דובר גרמנית), יחד עם גרפים המציגים נתונים חשובים מאוד. זה אינו המקור היחיד המדבר על המצב בהולנד, ולהזכירכם, רק לפני שבועות מספר נאלצה הממשלה להלאים את הבנק הרביעי בגודלו במדינה, כך שלא מדובר ברעם ביום בהיר…

בכל מקרה, תמצית הסיפור ההולנדי הוא זה: המצב הכללי של המשק סביר, לפחות במונחים אירופיים. גובה החוב ביחס לתמ“ג נמוך, והגירעון הממשלתי אינו גדול (יחסית). הבעיה של ההולנדים היא שגם הם נתפסו לשיגעון הנדל“ני וקברו את עצמם בחובות עצומים –המדובר בחובות של משקי בית, בעיקר משכנתאות. רמת החוב של משקי הבית ההולנדיים, ביחס לתמ“ג, היא פי שניים מזו של הספרדים, שאצלם צמחה הבועה הגדולה ביותר (מבחינת מחירים).

כלומר, כל התדמית של ההולנדים כמיושבים, רציניים, חסכניים וכו‘, איננה תופסת עוד ואיננה משקפת את המציאות של המאה העשרים ואחד. (חשבתי לקרוא לרשומה הזו “אם בארזים נפלה שלהבת“, אבל זה ממש לא מתאים להולנד. אפילו הכתב הגרמני הבין שלמדינה הזאת, הכינוי underwater הוא סופר–מתאים, ושיחק איתו כהוגן). הכתבה מספרת, תוך שימוש בדוגמאות חיות מאלפות, איך אנשים קנו בתים הודות למשכנתאות ענקיות שקבלו, מתוך הנחה שהמחירים רק יעלו – וכאשר הם חדלו לעלות ושוק העבודה התרופף, הצרות החלו להופיע ולהצטבר.

לא ארחיב את הדיבור על הפרטים. יותר חשובים, כאמור, הם הלקחים:

• מסתבר שגם החברות באותו קובץ קטן של מדינות ששרדו בשלום את המשבר של 2008-09, נקלעו, נקלעות וייקלעו לצרות בדיוק מאותו הסוג שיצר את המשבר ההוא. כוונתי לנושא הנדל“ן/ משכנתאות/ חוב. בין המדינות הללו ניתן למנות את קנדה, סינגפור, הונג קונג, ועכשיו את הולנד – מדינות בהן במערכת הבנקאית הייתה חזקה דיה כדי לעבור את המשבר ללא בעיות מיוחדות. אבל, הבנקים האלה מיד הלכו וביצעו אותן טעויות שקברו את הבנקים באירלנד, ספרד, בריטניה, ארה“ב וכו‘.

• מסתבר שאזרחי הולנד נדבקו בחיידק הנדל“ני עוד קודם, אבל הבנקים הצליחו להדחיק את הבעיה לזמן ארוך יותר, הודות לחוזקו של המשק הכללי – כלומר היותו חלק מהגוש הגרמני, שרמת התחרותיות שלו גבוה ולכן הצמיחה נמשכה דרך הייצוא (לסין). אבל בסוף, הריקבון הפנימי של בועת הנדל“ן מכריע את הכל.

• מסתבר שוב שבנקים אינם יכולים לעמוד בפני הפיתוי להלוות יותר מדי לאנשים רבים מדי, אפילו שבמקרים רבים הסבירות שהלווים יעמדו בהתחייבויותיהם נמוכה. גם אם מדובר בבנקים הולנדים בעלי מסורת של מאות בשנים ואופי סולידי וכו‘ – זה לא עוזר.

• לאור כל זה, וכפי שמרבית או כל הקוראים כבר חושבים לעצמם, אפשר להוסיף את מדינת ישראל ואת הבנקאות הישראלית לרשימה הנ“ל. אמנם אצלנו הממדים של בועת המשכנתאות עדיין לא הגיעו לרמות אירופאיות, אבל אנחנו צועדים בבטחה ובנחישות באותו מסלול.

• סופם של נוטלי המשכנתאות הגדולות ידוע מראש. ככל שמספרם גדל, כך גובר האיום על המערכת הבנקאית ועל המשק הכללי. מבחינה זאת, טוב מאוד שמתקיים דיון ציבורי רחב בנושא, אבל אני לא רואה מספיק נתונים המלווים את המלל וההתלהמות.

בחזרה להולנד לרגע: אפשר לצרף את הולנד לרשימת המדינות בהן מערכת הבנקאות גדולה פי כמה מהמשק (פי ארבעה במקרה זה). הרשימה כוללת לא רק קפריסין, מלטה, איי קוק, איי קיימן, ברמודה ועוד מקלטי אופשור ידועים לשמצה, אלא גם סינגפור, לוקסמבורג, שוויץ, בריטניה וכאמור הולנד. אלה, למרות היותן מדינות ‘מתוקנות‘ וכו‘, הנן בעלי משקים הנשענים במידה מוגזמת על המערכת הפיננסית.

בכולן, פגיעה קשה בבנקים תגרום לקריסה כלל–משקית. במקרה שחלק משמעותי מנכסי הבנקים האלה יתאדה (מחיקת חובות רעים בגלל הלוואות גרועות) המדינה לא תהיה מסוגלת לקחת על עצמה את התחייבויות הבנקים (ׂTOO BIG TO SAVEׁׁׂׂ)ׁׂ. הפתרון הבלתי–נמנע במצבים אלה, אם וכאשר הם יתפתחו, יהיה להקטין במקביל את מצבת ההתחייבויות כדי להתאים אותה למצבת הנכסים המצומקת. את זה עושים על ידי הטלת מס (בכינוי זה או אחר), המעביר חלק מהפיקדונות (שהם עיקר ההתחייבויות של הבנקים) לידיה של הממשלה. גודל המס כגודל החור, שהוא כגודל ההשתוללות בהלוואות שגרמה לחור…