אוגוסט 14′

הטוב הרע והמכוער

המכוער

אוגוסט 14′

די להקליד את התאריך כדי לגרום לצמרמורת. אבל לעקוב אחר התדרדרות מדינית-צבאית-כלכלית במספר הולך וגדל של מוקדים מסביב לעולם, ולהיוודע למהירות שבה המערך העולמי יוצא מכלל שליטה — וכל זה ביולי-אוגוסט של שנת ארבע-עשרה — היא תופעה סוריאליסטית אך בו-זמנית גם מזעזעת, במלוא מובן המילה.

אם מישהו היה מכריז בפרוס שנת 2014 שבקיץ יתרחש עימות בין ישראל לחמאס מסביב ובתוך רצועת עזה, הוא לא היה מעורר תדהמה. התגובות היו מתמקדות בהסתברות היחסית למימוש תרחיש זה, ובסבירות של העיתוי המדויק — ובשיקולים דומים. עצם הרעיון לא היה מפיל אף אחד, בישראל, בעזה או בעולם, מעל כסאו.

לעומת זאת, אם מישהו היה אומר ב-1 בינואר שבקיץ יתפתח משבר אירופאי כללי, במסגרתו היחסים בין ‘המערב’ לבין רוסיה יתדרדרו לעימות כלכלי חריף ולעימות צבאי עקיף, דרך גורמים מקומיים, הוא היה נחשב להזוי או לזורע פחדים חסרי-בסיס. אמנם נכון, באותו תאריך היה כבר משבר פוליטי באוקראינה, אבל בין זה לבין מלחמת אזרחים, הפלת מטוסים אזרחיים, דיבורים נפוצים על ‘חזרה למלחמה הקרה’ ואפילו ניתוח תרחישים של עימות מזויין (מלחמה ‘חמה’) על רקע פלישה רוסית — כל הדברים הללו היו רחוקים מאוד, וברובם נראו אז דמיוניים.

אולם, תוך פחות משנה מאז פרוץ אותו משבר פוליטי ‘סטנדרטי’ באוקראינה, בסתיו אשתקד, הגענו למימוש כל חלומות הבלהות הנ”ל — ועוד היד נטויה. השאלה האסטרטגית הנידונה עכשיו אינה מוגבלת לעתידה של אוקראינה אלא למהלכים הבאים של פוטין: האם הוא יתקוף, באופן ישיר או עקיף, מדינות החברות בברית נאט”ו, כגון המדינות הבלטיות — ומה יעשו חברי הברית במקרה כזה?

בימים ההם, ימי השלווה של תחילת 2014, מעטים שמעו כלל על ארגון ISIS, ובתוך הקומץ שהכירו אותו, איש לא ציפה לכך שתוך כמה חודשים הוא יכבוש את מערב עיראק ויאיים למוטט את הדמוי-מדינה של הכורדים ואת הכאילו-מדינה של השיעים — תוך כדי ביצוע הרג המוני וזוועות אין-ספור. אבל זה קרה וקורה, וכתוצאה אובמה נהיה לנשיא הרביעי ברציפות הנותן פקודה להפציץ יעדים בעיראק (תוך זהירות מרבית שלא לפגוע בחפים מפשע ובלתי-מעורבים — כמובן, אין באמת צורך להזכיר זאת).

כהערת אגב, מאחר ו-ISIS, שכבר התבגר לכדי IS — כלומר “המדינה האיסלמית” בה”א הידיעה — אינו מוכר היטב לציבור הישראלי (בינתיים), אצטט מה ששמעתי מאנליסט ומומחה אמיתי למזרח התיכון: IS כבר הודיעו שכאשר יגיעו לעזה (כחלק ממסע הכיבוש הכללי של הח’ליפות החדשה), היעד הראשון שלהם שם יהיה אנשי חמאס, שהם כופרים מוחלטים. הרי הם עלו לשלטון דרך בחירות דמוקרטיות — אז מה להם ולאיסלאם?

אבל הבדיחות על אודות הקיצוניות של הארגון הזה מתפוגגות מול מעשיו, הן בשדה הקרב והן מעבר לו. מעניין לדעת מה אמרו הפרשנים של החצי הראשון של המאה השביעית, על אודות חברי הדת החדשה דאז, שאיימו לכבוש את כל האזור והציעו בחירה פשוטה — מוחמד או החרב?

אפשר להמשיך בסקירה העולמית ולכלול בה את הגלישה לעימותים הולכים ומחריפים — וממילא לאיום של מלחמה ממשית — בין סין לשכנותיה, וגם על התפשטות מגפת האבולה במערב אפריקה. אבל אנחנו לא עוסקים כאן בגאופוליטיקה אלא בכלכלה עולמית. בהקשר הזה, די בכל הנ”ל, מבלי צורך בהחמרה נוספת ובוודאי בלי מלחמות של ממש באירופה ובאסיה, לגרום נזקים משמעותיים לכלכלה העולמית — ובראש וראשונה, למערכת הסחר העולמי.

לכן הנושא האחרון שיש הכרח לציין כאן הוא שהודו טרפדה בחודש שעבר הסכם סחר עולמי. החלטה זו נתקבלה ע”י ממשלה ברשות נרנדרה מודי, שעלייתו לשלטון לוותה בציפיות לעידן חדש של רפורמות, שגשוג הסקטור העסקי בהודו והתמקדות בפיתוח וצמיחה כלכלית. הווטו ההודי על ההצעות שעמדו להכרעה התקבל בהפתעה גמורה אצל מדינות המערב ולכן גרם לזעזוע קשה במערך הדיפלומטיה הכלכלית העולמית. הוא נתפס כאירוע משמעותי ביותר ואפילו כזה המבשר על שיתוק מוחלט של ארגון הסחר העולמי ומיטוט השיטה של הסכמים גלובליים לפתיחת הסחר העולמי.

במילים אחרות, תהליך הגלובליזציה — זו שדחפה את הכלכלה הגלובלית להתפתחותה המדהימה מאז סוף מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד מאז קריסת הגוש הסובייטי — הסתיים. העידן הראשון של גלובליזציה הסתיים ב-1914, ועכשיו כנראה הסתיים באופן סופי העידן השני. חמור יותר – התהליך לא רק נעצר אלא נמצא בנסיגה. לא רק שאין ולא יהיו הסכמים גדולים נוספים, גם מערך הסחר הקיים מתערער. ארה”ב ורוסיה יורות זו על זו בנשק כלכלי/סחרי, ואירופה סופגת את רוב הרסיסים.

אך התמונה המלאה קודרת הרבה יותר. מתנהלים מגעים, שכבר הבשילו לכדי מספר מהלכים ממשיים מצד רוסיה, סין, שאר מדינות ה-BRICS (כלומר, ברזיל והודו) ועוד “מעצמות כלכליות בדרך” דוגמת טורקיה, לחתור תחת מעמדו של הדולר האמריקני כמטבע הרזרבי העולמי. כמו בכל תחום אחר, מצטייר ממשל אובמה כנבוך ואימפוטנטי מול כרסום זה במעמדה הכלכלי של ארה”ב.
אולם בתוך ארה”ב, גוברים הקולות המצביעים על הגידול בתפוקת נפז וגז בה ובקנדה, ומסיקים את המסקנה ששאר העולם יכול ללכת לעזאזל. ושאר העולם אכן מתקדם לשם בקצב הולך וגובר.

כל זה מוצא ביטוי בשוקים הפיננסיים — אפילו בשוקי המניות, בהם הושקע המאמץ הגדול ביותר לווסת את המדדים הגדולים ולגרום לכך שהם יתקדמו באופן עקבי כלפי מעלה. בפוסטים הבאים אתייחס ביתר פירוט לשוקים רבים, אבל השורה התחתונה בסוף-שבוע זה היא שמה שראינו בשבועות האחרונים, וביתר שאת בשבועיים האחרונים, הוא ככל הנראה הירידה הראשונית של שוקי המניות. מסתמן עכשיו תיקון למהלך זה, שהוא ענין צפוי ומתבקש, אבל המפתח הוא בהמשך.

תרחישי הקיצון הם, מצד אחד, גלישה פתאומית ומיידית למלחמה ממשית באחד מהמוקדים — התגשמות התרחיש של אוגוסט 1914, על כל משמעותו; ומצד שני, רגיעה פתאומית ומעבר לתהליך דיפלומטי בטיפול במשברים המתפתחים (ייתכן שזה קורה ב’חזית הסינית’).

אבל ההסתברות הגדולה יותר הוא להמשך השחיקה וההתדרדרות ההדרגתית, על רקע שקיעה מחודשת של כלכלת אירופה לתוך משבר. בתרחיש זה, לאחר התיקון הנוכחי יבוא גל נוסף של ירידות בשוקי המניות והאג”ח הקונצרני, שיגרום לנקודת שבר פסיכולוגית — הכרה שמגמת העליות מאז מרס 2009 הסתיימה — וירידה גדולה ועוצמתית. זה מה שצפוי מבחינה טכנית, בעוד הרקע הגאופוליטי דוחף לכיוון זה ואפילו לוח השנה מתאים, בפרוס ספטמבר-אוקטובר.

********************************************************************

על רקע תרחיש כה מכוער, מן הראוי לציין בצער, אם גם באיחור, את מותו של אלי וואלך ב-24 ליוני, בגיל 98 — הלא הוא ‘המכוער’ מתוך ‘הטוב, הרע, והמכוער’. כפי שמשתמע וכמעט מובן, וואלך היה יהודי — שמו האמצעי היה הרשל. אבל התפקידים שלו על המסך לא ינקו משורשיו.

הוא ייזכר תמיד בתור קלוורה, ראש כנופיית הפורעים המקסיקנים, ב”שבעת המופלאים”, וכמובן בתור טוקו ‘המכוער’, שקרן ונוכל אבל חמוד. ומעל לכל, ייזכר בזכות האמירה, אותה כנראה שכחו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ”ל:
“If you gotta shoot, shoot — don’ talk.”

One Comment

  1. אובמה הוא הנשיא האמריקאי הגרוע ביותר ביובל האחרון אם לא יותר מזה.
    השמאל הקיצוני בדמותו של אובמה הוביל ומוביל את העולם למלחמה.
    דווקא הימין השמרני בארה”ב, זה שנחשב “לבן”, “גאוותן”, “מפלה” ו”אטום”, דווקא הוא שמר על יציבות עולמית (תוך כדי ניהול מלחמה בעיראק ואפגניסטן), אמנם במחירים גבוהים, אבל שמר גם שמר.
    הרעיונות ההזוים של השמאל הקיצוני אודות טבע האדם וטבע המערכת העולמית הובילו אותנו למתיחות עולמית.
    כמו אומלל יכול מזכיר המדינה האמריקאי קרי לדבר על שלום עולמי כשהוא ונשיאו החריבו את המערכת העולמית ובעודו מדבר מפציצים בסוריה, המדינה האיסלאמית עורכת רצח עם בעיראק וכורדיסטן, החמאס יורה על ישראל, מפילים מטוס באוקראינה.
    תמיד אצל השמאל דיבורים לחוד ומציאות לחוד.
    אובמה ייזכר לדראון עולם כנשיא הכושל ביותר במאה האחרונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

− 4 = 3

*