קצב ההתרחשויות, הן בשווקים, הן במשקים הריאליים, והן בפוליטיקה, הפך ממש מטורף — וזה באוגוסט! התקווה שתחול רגיעה מסויימת ושכולם יקחו פסק זמן עד ספטמבר התבדתה באופן מוחלט וסופי כבר בראשון לאוגוסט, בעצם עוד לפני חצות היום – אבל התנודתיות המדהימה בכל השווקים נמשכה לאורך כל היום, מסביב לעולם.
ארכיון פוסטים המתויגים 'סטנלי פישר'
נעבור להתפתחויות בשווקים הפיננסיים ביום שישי, ובראשן להתפתחות הדרמטית בשוק המט"ח.
לאור פרסום נתונים חיוביים ובלתי צפויים בתחום כה קריטי כמו התעסוקה והאבטלה, היינו מצפים לראות עליות בשוק המניות וירידות בשוק האג"ח הממשלתי – ואכן זה בדיוק מה שקרה. יתרה מזו, שוק המניות הבכיר – הבורסה של ניו יורק, כולל מדדי הדאו של המניות התעשייתיות DJIA)) ושל התחבורה (DJTA), כמו גם המדד הרחב של ה-S&P – רשמו כולם רמות שיא חדשות בראלי הנוכחי. לעומתם, מדד הנאסדא"ק לא הגיע לשיאים חדשים.
העירבוביה היתה אף גדולה מזו. בעוד מדד הבנקים המשיך להשתולל, כפי שעשה ביום ה', וזינק לרמות הכי גבוהות מאז נובמבר אשתקד (שהן עדיין ב-40% מתחת לרמות השיא שלו מלפני המשבר…). נתונים טכניים לגבי המסחר הכולל, כגון נפח המבחר העולה מול זה היורד, מספר המניות העולות מול היורדות, ועוד, היו בהחלט לא מרשימים. אבל בסה"כ היה זה יום טוב לשוק המניות, גם אם לא מצויין.
שוק האג"ח הציג תמונת מראה: היו ירידות חדות, כהמשך לירידות של יום ה' – אבל אלו התמתנו במשך היום, ולא נרשמו שיאים חדשים (לתקופה האחרונה) בשיעורי התשואות של האג"ח ל-10 ול-30 שנה. כלומר, יום רע אבל לא רע מאוד. להמשך קריאת 'הדולר פורץ – האם זה מעיד על התפנית?'
איזה יום בשווקים המקומיים היה לנו אתמול (ב')! אבל בהקשר המקומי סימן השאלה נראה מיותר לחלוטין . האירוע המרכזי של היום היה בשוק המט"ח והוא היה בגדר דז'ה וו לאירועי ה-14 במארס אשתקד – ומי שיבדוק יגלה שהרקע הבינלאומי אז היה דומה להפליא…
צעדו של פישר אתמול היה, לעניות דעתי, נכון, צודק, מתבקש, הכרחי – מה שאתם רוצים מהכינויים החיוביים (כולל גם אמיץ). כל הנימוקים שלי הוצגו בפוסט הארוך של שלשום, ונשאר רק לומר שההחלטה של היום מוכיחה שהנגיד גם סבור שעתיד תעשיות הייצוא חשוב יותר למדינת ישראל מעתידם של סוחרי המטבע. מובנת, עם זאת, רוגזם של הסוחרים – המקומיים והזרים – על כך שפישר ירק להם בפרצוף וסירב להיכנע לתכתיב שהעבירו לו לאחרונה, לפיו על פישר לנטוש את מדיניות ההתערבות ולתת להם לשחק באופן חופשי.
במשחק הפוקר הגדול פישר העלה מאוד את מחיר ההשתתפות, למעשה הוא שם על השולחן ערימה חדשה של ז'טונים. לא כולם ירצו להמשיך ולשחק מולו, וחלקם יתקפלו ויילכו הביתה, כך שהניצחון שלו בטווח הקצר מאוד הוא די מובטח. אבל מרבית מבקריו (שהם רבים מאוד – ראה במיוחד בגלובס בהקשר זה) מבין חוגי הסוחרים הפנימו את זה מיד, וטוענים שמול הניצחון בטווח המיידי, הוא יספוג מפלה בטווח הקצר-בינוני, מפני שאין ביכולתו לעמוד מול כל העולם.
ובכן – זה נכון. אבל מי שרוצה להבין את מה שקרה ולא סתם להתנפח ולעסוק בקלישאות, צריך להתחיל לא בהודעה בת שלוש-השורות של בנק ישראל על הטקטיקה החדשה שלו (מאתמול), אלא בסקירה החודשית השוטפת של בנק ישראל על שוק המט"ח ביולי (גם היא מאתמול). להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'
מעניין לעניין באותו עניין: לפני שהדולר הופל שלב נוסף במסע ההיחלשות שלו, כמתואר באייטם הקודם, סיים השקל שבוע המסחר המקומי ברמות של פחות מ-3.80 וסביב 5.35 ליורו. בסיכום שבועי, מדובר בעוד שבוע חזק לשקל, המציב אותו הרבה מעבר לרמות שאפשר להרגיש בהן נוח, מבחינת תחרותיות ורווחיות הייצוא.
ואכן, הנושא של מה שמכונה בישראל כ'שער הדולר', כאשר הכוונה היא לשער השקל, פרץ במהלך השבוע החולף אל עמודי החדשות הכלליים ותפס מקום בשיחת היום, גם בחוגים לא-פיננסיים.
סיכום השבוע מצביע, לפחות לכאורה, על מגמות מנוגדות בשוק המט"ח: מצד אחד, העובדה שהשקל עולה, הן מול הדולר והן מול היורו, מצטיירת כתופעה 'שקלית' ולא כתופעה 'דולרית' – כלומר, מדובר בעליה בזכות השקל עצמו ולא בהיסחפות של המטבע הישראלי בתוך מהלך גלובלי רחב. מצד שני, עצם הדבר ששער החליפין הגיע לעמודים הראשונים של העיתונים הכלליים ולכותרות החדשות, מרמז – בדרך כלל – על מגמה שמיצתה את עצמה ושעומדת לשנות כיוון. להמשך קריאת 'מי שולט בשקל ולמי זה חשוב'
עוצמת הקריסה הכלכלית במדינות מ.מ.א. וגם במזרח הרחוק (כגון קוריאה הדרומית, טיוואן וסינגפור אבל כמובן גם ובעיקר סין) נובעת מהישענת-יתר של הכלכלות שלהן על ייצוא. בכלל, הצמיחה העולמית הגדולה של 2003-2008 היתה מוטת-ייצוא, הודות לפעילות-היתר של צרכנים מערביים, בראשם אמריקנים ובריטים.
תגובות אחרונות