ברדיו הבוקר, החזאי התורן אמר שהטמפרטורה תהיה 35 מעלות בירושלים, 45 מעלות באילת, וכו'. הוא לא אמר 35.2, או 44.8, ואם היה אומר משהו כזה, היו צוחקים עליו. למי זה משנה אם מדובר לא ב-35 מעלות בדיוק, אלא ברמה טיפה יותר גבוה או נמוך?
ארכיון פוסטים מהקטגוריה 'כללי'
הסיפור הגדול של השבוע החולף, ברמה עולמית, היה זה של השריפות ברוסיה. בתור תופעת טבע, ומבחינת העוצמה וההיקף האדיר שלה, מדובר באירוע עצום – שלא לדבר על מפחיד. אם דבר כזה היה מתרחש במדינה מערבית, לא כל שכן בארה"ב, הוא היה זוכה לכיסוי לעומק ולרוחב, מהשטח ובאולפנים, מהאספקט המדעי ועד לסיפורים אנושיים מסמרי-שיער ושוברי-לב. אבל מאחר ומדובר בעיירות נידחות ברוסיה שהלהבות מכלות אותן בסיטונאות, הטיפול של כלי התקשורת המערביים היה מצומצם, ושל כלי התקשורת הישראליים — אפסי.
אמנם נכון, ספרד לא איכזבה – ואני שמח להודות ששגיתי כשמיהרתי ללגלג עליה אחרי ההפסד ההתחלתי לשוויץ. מאידך, היא הקבוצה הראשונה שהצליחה לזכות בגביע העולם לאחר שספגה הפסד באחד ממשחקי הבית. אבל זה לא הדבר המפריע לי בהקשר לזכיה שלה.
השבח לאל!
בעולם הסובל מקצב השתנות שרק הולך ומתעצם, שבו כמעט ולא נשאר שום דבר יציב, שום גורם שאפשר לסמוך עליו, טוב להיווכח שיש בכל זאת פינה אחת של יציבות.
הימים הראשונים של המונדיאל יותר גרועים אפילו ממה שניתן היה לצפות – ואני אכן צפיתי לעוד מונדיאל מאכזב (כתבה שלי בנידון הופיעה במגזין 'ארץ אחרת' לפני כמה חודשים). אבל פיתחתי פתרון שעונה על הצרכים המנוגדים של, מצד אחד, לראות את כל הקבוצות כדי להתרשם בעצמי מיכולתן או חסרונו, ומצד שני, לא לבזבז כל כך הרבה זמן ולא לגרום לעצמי עגמת נפש מיותרת.
פרסום האומדן הראשון של התמ"ג האמריקני לרבעון השני, ביום ו' בבוקר שעון ניו יורק, היה אירוע חשוב מכמה בחינות.
הנתונים החדשים כללו גם תיקון רטרואקטיבי של הרבעונים האחרונים כמו גם של שנים רבות לאחור. הפעם נתעלם מההיסטוריה היותר עתיקה – כמו למשל שהמיתון של 2001 היה הרבה יותר קל מכפי שהעריכו בעבר, עד שהוא בקושי ראוי לכינוי מיתון (מהבחינה הסטטיסטית כמובן).
אבל לגבי ההיסטוריה הקרובה – של המיתון הנוכחי, שהתחיל מבחינה רשמית בסוף 2007 – העידכון קובע שהוא חריף יותר, עמוק יותר וגם ארוך יותר. מהנתונים עולה שגם ברבעון הראשון של 2008 היתה צמיחה שלילית בתמ"ג. יש לזה חשיבות גדולה, אולם החשיבות הרבה ביותר שמורה לנתונים הטריים ביותר, על אודות הרבעון השני של 2009, בו התכווץ המשק בקצב הרבה יותר איטי מאשר ברבעוני הקטסטרופה (האחרון של 2008 והראשון של 2009).
זוהי בשורה חיובית, אך בוודאי לא בלתי צפויה. ייתכן גם שהתמונה באשר לרבעון הראשון תשתפר עוד יותר כאשר יתפרסמו העדכונים לאומדן ראשון זה במהלך החודש/חודשיים הבאים. אבל לא נעסוק כאן בניתוח נתוני התמ"ג אלא בתגובה אליהם בשווקים השונים. להמשך קריאת 'עוד מדרגה למטה בדולר – מתקרבים לתחתית'
הכותרת נשענת, כמובן, על השאלה האלמוותי של הגשש החיוור – 'איפה 1948 ואיפה אנחנו?' אבל היא מתייחסת לדיון האינטנסיבי המתנהל מסביב לעולם על מידת ההקבלה הקיימת בין המשבר הנוכחי לבין משבר שנות השלושים (כלומר ה-Great Depression, ובקיצור –(GD.
מקום מצויין לעקוב אחרי הדיון הוא בבלוג www.voxeu.org, המרכז בתוכו רבים מבין הכלכלנים הבולטים משני צידי האוקיאנוס האטלנטי, עם יתרון ברור לאירופים – ולכן מאפשר ראיה של המצב שהיא הרבה פחות מוטת-ארה"ב (לשם שינוי, ובניגוד למרבית האתרים האמריקנים, גם האקדמאיים).
דוגמא טובה, הן לסוג התוכן והן לרמת הדיון באתר, היא סקירה מאת בארי אייכנגרין וקווין או'רורק, שהתפרסמה שם לפני כמעט חודש, אבל עדיין שווה קריאה. נקודת המוצא של המחברים – שניהם ידועי-שם בתחום ההיסטוריה הכלכלית (בתחומים נוספים…) היא שמרבית הניתוח האמריקני של עוצמת המשבר, ובתוכו ההשוואה בין ה-GD למצב הנוכחי, מעוות מפני שהוא מתמקד בארה"ב. כדי לתקן עיוות זה, מציגים המחברים תמונה כלל-עולמית (כלומר, הכוללת את מרבית הכלכלות הגדולות בעולם) בתחומים מרכזיים, כגון התפתחות הייצור התעשייתי, הסחר העולמי, שיעורי הריבית ורמות המדדים בבורסות המובילים.
המסקנות שלהם הן חדות וניתנות לתמצות בקלות:
הבשורות הרעות הן שלפי כל המדדים להם התייחסו, המשבר הנוכחי הוא חמור לפחות כמו המשבר דאז, וברוב הפרמטרים הוא יותר חמור ממנו – זאת על בסיס השוואת התפתחות המשבר על צירי זמן מקבילים, החל מנקודת השיא של הגאות שקדמה למשבר (1929 או 1930 ו-2007 או 2008 בהתאמה). לכן הם חולקים על אותם מנתחים, כגון פול קרוגמן, המתנחמים בכך שהמשבר הנוכחי נראה בינתיים פחות חמור מקודמו – מסקנה הנגזרת מסקירת המשבר מזווית ראיה אמריקנית מצומצמת, שיוצרת הערכת-חסר באשר לעוצמתה.
מאידך, הבשורה הטובה היא שבניתוח של אייכנגרין ואו'רורק היא שתגובת קובעי המדיניות במשבר הנוכחי היא עוצמתית הרבה יותר מאשר זו של מקביליהם בשנות השלושים. מזה נובעת המסקנה האופטמית של המחברים, שאם ניתן בכלל להקהות את עוצמתו של המשבר על ידי צעדי מדיניות נמרצים, הרי שהפעם התוצאה הסופית – כלומר, אורכו ועומקו של השפל – צפויה להיות משופרת לעומת שנות השלושים.
לזה הגיב קרוגמן עצמו בבלוג שלו http://krugman.blogs.nytimes.com/ / עוד ב-11 באפריל, שלאור הניתוח שלהם, כל מה שעומד בינינו היום לבין חזרה של ה-GD בכל חומרתו הוא הידע שהופק מהקטסטרופה ההיא והיכולת והנחישות שלנו לנצל אותו ידע כדי למנוע אותה חזרה.
אוסיף שתי הערות לגבי דיון זה: ראשית, כפי שקרוגמן עצמו מדגים היטב, קיימים חלוקי דעות רבים ועמוקים לגבי אותו מטען ידע שאמור להיות מופק מה-GD. קיימות אסכולות מנוגדות לגמרי באשר לגורמים של המשבר דאז, וכן אלו מבין צעדי המדיניות שננקטו אז הועילו (או הזיקו), וממילא על מה לשים את הדגש עכשיו – אם בכלל ניתן להשוות את שני המשברים, על גורמיהם ומאפייניהם.
שנית, קיימת אסכולה (ימנית/ שוק חופשי/ 'אסכולה אוסטרית') הטוענת שאי-האיזונים במערכת העולמית (הפיננסית והריאלית) ובמיוחד כמויות החוב והמינוף שהצברו בשנות הגיאות, הפכו כה גדולים עד שלא ניתן להימנע מגל דפלציוני הרסני – וכל נסיון למנוע זאת יגרום יותר נזק מתועלת.
והערה אחת מעבר לדיון זה הנוגעת לדיון הרחב יותר: קריאה באתר הנ"ל ובלוגים אחרים – ובמיוחד בדו"חות האחרונים של קרן המטבע (ה – World Economic Outlook, שפורסם בחודש שעבר) – מבליטה שבתוך המשבר היתה קיימת גם שונות עצומה בין מדינות, לגבי מידת הסבל ואורך המיתון. פן זה בוודאי יהיה נכון גם במשבר הנוכחי, ולו מפני שמדינות שונות מפעילות מגוון רחב של צעדי מדיניות כתגובה, שלא לדבר על השונות במצבן של כל אחת עם פרוץ המשבר.
בשבועות הקרובים, אם לא ממש בימים הקרובים, המשבר הכלכלי המחריף במשק הישראלי יחזור ויכבוש את מרכז הבמה הציבורית מידי המערכת הפוליטית ומהמערכה הצבאית-מדינית. אזהרות רווח על אודות הפסדים גדולים, פיטורים בהיקף נרחב, ואולי גם קריסה או שתיים של חברות חשובות, ימקדו שוב את תשומת ליבו של הציבור בחזית המשקית.
עדיכון ותקציר לגבי מערכת הבנקאות העולמית, קריסתה המתקדמת והלאמתו ההולכת וקרבה:
1) ביום חמישי שעבר, שפך הממשל האמריקני – זה היוצא, אבל אין זה משנה כהוא זה בהקשר הנוכחי – עוד מאה מיליארד דולר פלוס בתור ערבות לבנק אוף אמריקה. בנק זה, שהוא הגדול בארה"ב, גילה לתדהמתו שהרכש האחרון שלו, מריל לינץ, הוא חתול בשק. הנכסים של מריל שווים הרבה פחות ממה שבנק אוף אמריקה חשב שהם שווים באותו יום מר ונמהר, ה-15 לספטמבר 2008, כאשר הבנק רכש את מריל בחטף, שעות ספורות לפני שליהמן ברודרס קרס.
תגובות אחרונות