הטוב, הרע והמכוער

לקראת שבוע מסחר שבו המוקד של הפעילות בשווקים יהיה על התפתחויות במיקרו – תוצאות של פירמות לרבעון השני – ולא על נתוני מאקרו, כדאי לרשום כמה הערות לגבי העליות בשבוע החולף.

להמשך קריאת 'פול גז על מיכל ריק'

עוד יום של ירידות באסיה, באירופה (תוך התמתנות משמעותית לקראת סוף המסחר) ובאמריקה (תוך החרפה משמעותית לקראת סוף המסחר). את זה הכותרות מדווחות. אבל בסה"כ היה יום ממש גרוע – הרבה יותר ממה שנתוני הסיכום של המדדים המובילים משדרים. במה דברים אמורים? הייתי מצביע על ארבעה סימנים שליליים מאוד:

להמשך קריאת 'יום גרוע בהרבה ממה שמשתקף מהכותרות'

נעבור להתפתחויות בשווקים הפיננסיים ביום שישי, ובראשן להתפתחות הדרמטית בשוק המט"ח.

לאור פרסום נתונים חיוביים ובלתי צפויים בתחום כה קריטי כמו התעסוקה והאבטלה, היינו מצפים לראות עליות בשוק המניות וירידות בשוק האג"ח הממשלתי – ואכן זה בדיוק מה שקרה. יתרה מזו, שוק המניות הבכיר – הבורסה של ניו יורק, כולל מדדי הדאו של המניות התעשייתיות DJIA)) ושל התחבורה (DJTA), כמו גם המדד הרחב של ה-S&P – רשמו כולם רמות שיא חדשות בראלי הנוכחי. לעומתם, מדד הנאסדא"ק לא הגיע לשיאים חדשים.

העירבוביה היתה אף גדולה מזו. בעוד מדד הבנקים המשיך להשתולל, כפי שעשה ביום ה', וזינק לרמות הכי גבוהות מאז נובמבר אשתקד (שהן עדיין ב-40% מתחת לרמות השיא שלו מלפני המשבר…). נתונים טכניים לגבי המסחר הכולל, כגון נפח המבחר העולה מול זה היורד, מספר המניות העולות מול היורדות, ועוד, היו בהחלט לא מרשימים. אבל בסה"כ היה זה יום טוב לשוק המניות, גם אם לא מצויין.

שוק האג"ח הציג תמונת מראה: היו ירידות חדות, כהמשך לירידות של יום ה' – אבל אלו התמתנו במשך היום, ולא נרשמו שיאים חדשים (לתקופה האחרונה) בשיעורי התשואות של האג"ח ל-10 ול-30 שנה. כלומר, יום רע אבל לא רע מאוד. להמשך קריאת 'הדולר פורץ – האם זה מעיד על התפנית?'

איזה יום בשווקים המקומיים היה לנו אתמול (ב')! אבל בהקשר המקומי סימן השאלה נראה מיותר לחלוטין . האירוע המרכזי של היום היה בשוק המט"ח והוא היה בגדר דז'ה וו לאירועי ה-14 במארס אשתקד – ומי שיבדוק יגלה שהרקע הבינלאומי אז היה דומה להפליא…

צעדו של פישר אתמול היה, לעניות דעתי, נכון, צודק, מתבקש, הכרחי – מה שאתם רוצים מהכינויים החיוביים (כולל גם אמיץ). כל הנימוקים שלי הוצגו בפוסט הארוך של שלשום, ונשאר רק לומר שההחלטה של היום מוכיחה שהנגיד גם סבור שעתיד תעשיות הייצוא חשוב יותר למדינת ישראל מעתידם של סוחרי המטבע. מובנת, עם זאת, רוגזם של הסוחרים – המקומיים והזרים – על כך שפישר ירק להם בפרצוף וסירב להיכנע לתכתיב שהעבירו לו לאחרונה, לפיו על פישר לנטוש את מדיניות ההתערבות ולתת להם לשחק באופן חופשי.

במשחק הפוקר הגדול פישר העלה מאוד את מחיר ההשתתפות, למעשה הוא שם על השולחן ערימה חדשה של ז'טונים. לא כולם ירצו להמשיך ולשחק מולו, וחלקם יתקפלו ויילכו הביתה, כך שהניצחון שלו בטווח הקצר מאוד הוא די מובטח. אבל מרבית מבקריו (שהם רבים מאוד – ראה במיוחד בגלובס בהקשר זה) מבין חוגי הסוחרים הפנימו את זה מיד, וטוענים שמול הניצחון בטווח המיידי, הוא יספוג מפלה בטווח הקצר-בינוני, מפני שאין ביכולתו לעמוד מול כל העולם.

ובכן – זה נכון. אבל מי שרוצה להבין את מה שקרה ולא סתם להתנפח ולעסוק בקלישאות, צריך להתחיל לא בהודעה בת שלוש-השורות של בנק ישראל על הטקטיקה החדשה שלו (מאתמול), אלא בסקירה החודשית השוטפת של בנק ישראל על שוק המט"ח ביולי (גם היא מאתמול). להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

איזה יום בשווקים העולמיים היה לנו אתמול (ב')! שוקי המניות עלו כמעט בכל מקום (אבל שימו לב לחולשה בשוק היפני, שנראית מהותית ולא מקרית; אל תשימו לב לחולשה בתל אביב בסוף היום, שנראית מקרית ולא מהותית). בארה"ב, הנאסד"ק עבר (סוף סוף) את רמת ה-2000, ומה שחשוב יותר – הS&P – עבר (סוף סוף) את רמת ה-1000.

עכשיו אפשר לומר שהראלי הגדול שהתחיל במארס הגיע לרמות שיועדו לו (על ידי מנתחי גלי אליוט) כרמות סבירות למהלך שהוא הרבה יותר מתיקון חולף – ושיטעה רבים לחשוב שהוא תחילתו של שוק שוורים ארוך-טווח. בטווח המיידי יש לצפות לתיקון, אולי משמעותי, אולם קיימת סבירות גבוהה יותר שהראלי לא גמור ושנראה עוד סיבוב של עליות וקביעת שיאים גבוהים אף יותר במהלך השבועות הקרובים, וסבירות נמוכה יותר שהשיא של הראלי נרשם בימים אלה. כמובן שכל האפשרויות פתוחות, אבל כך זה נראה.

מאידך, החוזק שהפגין שוק האג"ח בימי ה-ו בשבוע שעבר פשוט התאדה היום, והתשואות נסקו למעלה במקביל למחירי האג"ח הארוך והארוך מאוד שצנחו. הפרשנים במדיה ייחסו שינוי זה לנתונים הכלכליים החזקים (כביכול) שהתפרסמו היום, אבל זה נראה הסבר דחוק למדי. אולי החוזק היה טכני, לאחר הגיוס המסיבי של השבוע שעבר ולקראת סוף החודש, וייתכן כי  היה אתמול מעבר מסיבי מאג"ח בטוחים לסוגי נכסים בטוחים פחות. להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

מעניין לעניין באותו עניין: לפני שהדולר הופל שלב נוסף במסע ההיחלשות שלו, כמתואר באייטם הקודם, סיים השקל שבוע המסחר המקומי ברמות של פחות מ-3.80 וסביב 5.35 ליורו. בסיכום שבועי, מדובר בעוד שבוע חזק לשקל, המציב אותו הרבה מעבר לרמות שאפשר להרגיש בהן נוח, מבחינת תחרותיות ורווחיות הייצוא.

ואכן, הנושא של מה שמכונה בישראל כ'שער הדולר', כאשר הכוונה היא לשער השקל, פרץ במהלך השבוע החולף אל עמודי החדשות הכלליים ותפס מקום בשיחת היום, גם בחוגים לא-פיננסיים.

סיכום השבוע מצביע, לפחות לכאורה, על מגמות מנוגדות בשוק המט"ח: מצד אחד, העובדה שהשקל עולה, הן מול הדולר והן מול היורו, מצטיירת כתופעה 'שקלית' ולא כתופעה 'דולרית' – כלומר, מדובר בעליה בזכות השקל עצמו ולא בהיסחפות של המטבע הישראלי בתוך מהלך גלובלי רחב. מצד שני, עצם הדבר ששער החליפין הגיע לעמודים הראשונים של העיתונים הכלליים ולכותרות החדשות, מרמז – בדרך כלל – על מגמה שמיצתה את עצמה ושעומדת לשנות כיוון. להמשך קריאת 'מי שולט בשקל ולמי זה חשוב'

פרסום האומדן הראשון של התמ"ג האמריקני לרבעון השני, ביום ו' בבוקר שעון ניו יורק, היה אירוע חשוב מכמה בחינות.

הנתונים החדשים כללו גם תיקון רטרואקטיבי של הרבעונים האחרונים כמו גם של שנים רבות לאחור. הפעם נתעלם מההיסטוריה היותר עתיקה – כמו למשל שהמיתון של 2001 היה הרבה יותר קל מכפי שהעריכו בעבר, עד שהוא בקושי ראוי לכינוי מיתון (מהבחינה הסטטיסטית כמובן).

אבל לגבי ההיסטוריה הקרובה – של המיתון הנוכחי, שהתחיל מבחינה רשמית בסוף 2007 – העידכון קובע שהוא חריף יותר, עמוק יותר וגם ארוך יותר. מהנתונים עולה שגם ברבעון הראשון של 2008 היתה צמיחה שלילית בתמ"ג. יש לזה חשיבות גדולה, אולם החשיבות הרבה ביותר שמורה לנתונים הטריים ביותר, על אודות הרבעון השני של 2009, בו התכווץ המשק בקצב הרבה יותר איטי מאשר ברבעוני הקטסטרופה (האחרון של 2008 והראשון של 2009).

זוהי בשורה חיובית, אך בוודאי לא בלתי צפויה. ייתכן גם שהתמונה באשר לרבעון הראשון תשתפר עוד יותר כאשר יתפרסמו העדכונים לאומדן ראשון זה במהלך החודש/חודשיים הבאים. אבל לא נעסוק כאן בניתוח נתוני התמ"ג אלא בתגובה אליהם בשווקים השונים. להמשך קריאת 'עוד מדרגה למטה בדולר – מתקרבים לתחתית'

אתמול פורסמו נתוני מכירות הדירות בארה"ב. כמו כל הנתונים של התקופה האחרונה, אלה זכו לפרשנות חיובית במיינסטריים מדיה. מי שרוצה לקרוא ניתוח ענייני ואובייקטיבי של הנתונים, כדאי שיפנה (כרגיל בנושאי נדל"ן) לאתר Calculated Risk, בו יש סידרה של התייחסויות לנתונים במהלך אתמול.

סוף סוף, יום של הפוגה בעליות החזקות בשווקים – אבל כדאי לשים לב לכך שמה שהסתמן כתיקון בשוק האמריקני התאדה ברובו במהלך יום המסחר אתמול. כך שייתכן שלא יהיה תיקון של ממש לעליות של השבוע-שבועיים האחרונים, למרות מצב של 'קניית-יתר' מובהק באינדיקטורים קצרי הטווח.

התופעה חזרה על עצמה בשוק המטבעות: הדולר התאושש קמעא, אבל לא בצורה משמעותית. די להסתכל בשער השקל או במטבעות ספקולטיביים אחרים כגון הכתק הנורווגי, ששבר שלשום את השיא שלו מול הדולר מיוני, כדי להיווכח שהסנטימנט האנטי-דולרי נשאר חזק – והוא צפוי להמשיך, לפחות לזמן מה. היעד של היורו, המתקשה מאוד לרשום התקדמות של ממש, נשאר 1.435 בשלב ראשון, אח"כ כ-1.45 ואולי הוא יגיע ל-1.50 במהלך העליה הנוכחית – אולם זה לא נראה סביר לאור התנהגותו הכבדה העכשווית.

הירידה המשמעותית היחידה נרשמה במתכות היקרות, אבל מוקדם מאוד לייחס חשיבות גדולה לכך. מלבד ירידה זו, הנסיגה בנפט היתה מינורית ובנחושת שולית לגמרי.

בסיכומו של דבר, מגמת העליה עומדת בעינה ואף צוברת תאוצה. היעדים נשארים כפי שהיו – 1,000 ויותר ב-S&P, 9,500-10,000 בדאו, וכו'.

אך אותם ניתוחים החודרים מעבר לכותרות של השוק ועוסקים ב'איכות' העליה, הנמדדת בפרמטרים כגון מחזורים, מנהיגות (במובן של סקטורים מובילים) ומעל לכל, מבנה העליה – העובדה שעוצמת העליה גדולה ככל שהמניה קלילה יותר, וככל שפוזיציית השורט במניה גדולה יותר – מצביעים כמעט פה אחד על סממנים של ראלי-שוק-דובים, ולא על תקופת גיאות חדשה ההולכת ומתגבשת.

השאלה היא עוד כמה זמן זה יכול להימשך. התשובה, כמובן, היא שאיש אינו יודע. אבל אפשר להצביע על שתי תופעות כאילו-סותרות: א) ככל שהראלי נמשך והמחירים עולים, הנטיה של פרשנים רבים היא להאריך את טווח הראיה שלהם עבור הראלי ולטעון שהוא יכול להמשיך לאורך זמן רב יותר (יש המדברים עכשיו על המשך אל תוך 2010, דבר שנראה דמיוני אם הקצב הנוכחי יישמר). ב) ראלי כזה, הבנוי על חוג קונים צר, עלול להיפסק בבת-אחת וללא התראה.

עוד יום חיובי בשווקים אתמול, כאשר לאחר הנפילה של הדולר בתחילת היום, עליה כבר כתבתי, בורסות המניות המשיכו לעלות, חלקן בשיעור ניכר. אבל מצטברים סימני עייפות וסביר להניח שתהיה נסיגה מסויימת, או לפחות דשדוש במקום לכמה ימים – אלא אם יימצאו מקורות כספיים חדשים, כלומר גל חדש של משקיעים המצטרפים לחגיגה.  

בכל מקרה, בתחום המטבעות, ברמה העולמית יש לעקוב אחרי ביצועי המטבעות המשניים (הכתר הנורבגי, הכתר השבדי וגם הדולר הקנדי) ובכמה מטבעות מרמה שלישית (הזלוטי הפולני והרובל הרוסי) כדי לאמוד את הילך הרוחות בשוק. בינתיים, אין ספק שהכסף ממשיך לזרום חזרה מהמטבעות הנחשבים בטוחים לספקולטיביים יותר. 

באשר ללשי"ט, הוא שוב הגיע אתמול לרמה של מעל 1.65 לדולר ושוב לא הצליח להתקדם הלאה, או אפילו לשמור על רמת זו – הבוקר הוא נסוג בסנט שלם. זוהי עדות נוספת לרושם שלי ההולך ומתחזק על פני השבועות האחרונים שהליש"ט איבד את התנופה שלו. הוא נגרר למעלה מול הדולר כאשר מתרחש פרץ של עליות כלליות, אבל מזה כחודש הוא אינו נמנה בין המטבעות המובילים את העליות, אלא כאמור בין הנגררים (נוכשלעפער'ס, ביידיש).  

אחרון, אחרון חביב, השקל: הוא מנסה לחצות לכיוון מטה (כלומר להתחזק) את הרף של 3.90 לדולר, אך בינתיים אינו מצליח לפרוץ אותו בצורה משכנעת. המשך המעקב הצמוד הוא הכרחי; הייתי מנחש שהשקל כן יעלה מול הדולר, פחות או יותר ביחד אם היורו – אבל בינתיים לפחות זה לא קורה. כמובן שהמשבר ההולך ומחריף עם ארה"ב – כך לפחות הדבר מוצג במדיה המיינסטרימית ואצל הפרשנים שלה – אמור להשפיע לרעה על השקל, אבל כולנו למדנו שאין קשר ישיר בין הזירה המדינית והפיננסית.