הטוב, הרע והמכוער

נעבור להתפתחויות בשווקים הפיננסיים ביום שישי, ובראשן להתפתחות הדרמטית בשוק המט"ח.

לאור פרסום נתונים חיוביים ובלתי צפויים בתחום כה קריטי כמו התעסוקה והאבטלה, היינו מצפים לראות עליות בשוק המניות וירידות בשוק האג"ח הממשלתי – ואכן זה בדיוק מה שקרה. יתרה מזו, שוק המניות הבכיר – הבורסה של ניו יורק, כולל מדדי הדאו של המניות התעשייתיות DJIA)) ושל התחבורה (DJTA), כמו גם המדד הרחב של ה-S&P – רשמו כולם רמות שיא חדשות בראלי הנוכחי. לעומתם, מדד הנאסדא"ק לא הגיע לשיאים חדשים.

העירבוביה היתה אף גדולה מזו. בעוד מדד הבנקים המשיך להשתולל, כפי שעשה ביום ה', וזינק לרמות הכי גבוהות מאז נובמבר אשתקד (שהן עדיין ב-40% מתחת לרמות השיא שלו מלפני המשבר…). נתונים טכניים לגבי המסחר הכולל, כגון נפח המבחר העולה מול זה היורד, מספר המניות העולות מול היורדות, ועוד, היו בהחלט לא מרשימים. אבל בסה"כ היה זה יום טוב לשוק המניות, גם אם לא מצויין.

שוק האג"ח הציג תמונת מראה: היו ירידות חדות, כהמשך לירידות של יום ה' – אבל אלו התמתנו במשך היום, ולא נרשמו שיאים חדשים (לתקופה האחרונה) בשיעורי התשואות של האג"ח ל-10 ול-30 שנה. כלומר, יום רע אבל לא רע מאוד. להמשך קריאת 'הדולר פורץ – האם זה מעיד על התפנית?'

איזה יום בשווקים המקומיים היה לנו אתמול (ב')! אבל בהקשר המקומי סימן השאלה נראה מיותר לחלוטין . האירוע המרכזי של היום היה בשוק המט"ח והוא היה בגדר דז'ה וו לאירועי ה-14 במארס אשתקד – ומי שיבדוק יגלה שהרקע הבינלאומי אז היה דומה להפליא…

צעדו של פישר אתמול היה, לעניות דעתי, נכון, צודק, מתבקש, הכרחי – מה שאתם רוצים מהכינויים החיוביים (כולל גם אמיץ). כל הנימוקים שלי הוצגו בפוסט הארוך של שלשום, ונשאר רק לומר שההחלטה של היום מוכיחה שהנגיד גם סבור שעתיד תעשיות הייצוא חשוב יותר למדינת ישראל מעתידם של סוחרי המטבע. מובנת, עם זאת, רוגזם של הסוחרים – המקומיים והזרים – על כך שפישר ירק להם בפרצוף וסירב להיכנע לתכתיב שהעבירו לו לאחרונה, לפיו על פישר לנטוש את מדיניות ההתערבות ולתת להם לשחק באופן חופשי.

במשחק הפוקר הגדול פישר העלה מאוד את מחיר ההשתתפות, למעשה הוא שם על השולחן ערימה חדשה של ז'טונים. לא כולם ירצו להמשיך ולשחק מולו, וחלקם יתקפלו ויילכו הביתה, כך שהניצחון שלו בטווח הקצר מאוד הוא די מובטח. אבל מרבית מבקריו (שהם רבים מאוד – ראה במיוחד בגלובס בהקשר זה) מבין חוגי הסוחרים הפנימו את זה מיד, וטוענים שמול הניצחון בטווח המיידי, הוא יספוג מפלה בטווח הקצר-בינוני, מפני שאין ביכולתו לעמוד מול כל העולם.

ובכן – זה נכון. אבל מי שרוצה להבין את מה שקרה ולא סתם להתנפח ולעסוק בקלישאות, צריך להתחיל לא בהודעה בת שלוש-השורות של בנק ישראל על הטקטיקה החדשה שלו (מאתמול), אלא בסקירה החודשית השוטפת של בנק ישראל על שוק המט"ח ביולי (גם היא מאתמול). להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

איזה יום בשווקים העולמיים היה לנו אתמול (ב')! שוקי המניות עלו כמעט בכל מקום (אבל שימו לב לחולשה בשוק היפני, שנראית מהותית ולא מקרית; אל תשימו לב לחולשה בתל אביב בסוף היום, שנראית מקרית ולא מהותית). בארה"ב, הנאסד"ק עבר (סוף סוף) את רמת ה-2000, ומה שחשוב יותר – הS&P – עבר (סוף סוף) את רמת ה-1000.

עכשיו אפשר לומר שהראלי הגדול שהתחיל במארס הגיע לרמות שיועדו לו (על ידי מנתחי גלי אליוט) כרמות סבירות למהלך שהוא הרבה יותר מתיקון חולף – ושיטעה רבים לחשוב שהוא תחילתו של שוק שוורים ארוך-טווח. בטווח המיידי יש לצפות לתיקון, אולי משמעותי, אולם קיימת סבירות גבוהה יותר שהראלי לא גמור ושנראה עוד סיבוב של עליות וקביעת שיאים גבוהים אף יותר במהלך השבועות הקרובים, וסבירות נמוכה יותר שהשיא של הראלי נרשם בימים אלה. כמובן שכל האפשרויות פתוחות, אבל כך זה נראה.

מאידך, החוזק שהפגין שוק האג"ח בימי ה-ו בשבוע שעבר פשוט התאדה היום, והתשואות נסקו למעלה במקביל למחירי האג"ח הארוך והארוך מאוד שצנחו. הפרשנים במדיה ייחסו שינוי זה לנתונים הכלכליים החזקים (כביכול) שהתפרסמו היום, אבל זה נראה הסבר דחוק למדי. אולי החוזק היה טכני, לאחר הגיוס המסיבי של השבוע שעבר ולקראת סוף החודש, וייתכן כי  היה אתמול מעבר מסיבי מאג"ח בטוחים לסוגי נכסים בטוחים פחות. להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

מעניין לעניין באותו עניין: לפני שהדולר הופל שלב נוסף במסע ההיחלשות שלו, כמתואר באייטם הקודם, סיים השקל שבוע המסחר המקומי ברמות של פחות מ-3.80 וסביב 5.35 ליורו. בסיכום שבועי, מדובר בעוד שבוע חזק לשקל, המציב אותו הרבה מעבר לרמות שאפשר להרגיש בהן נוח, מבחינת תחרותיות ורווחיות הייצוא.

ואכן, הנושא של מה שמכונה בישראל כ'שער הדולר', כאשר הכוונה היא לשער השקל, פרץ במהלך השבוע החולף אל עמודי החדשות הכלליים ותפס מקום בשיחת היום, גם בחוגים לא-פיננסיים.

סיכום השבוע מצביע, לפחות לכאורה, על מגמות מנוגדות בשוק המט"ח: מצד אחד, העובדה שהשקל עולה, הן מול הדולר והן מול היורו, מצטיירת כתופעה 'שקלית' ולא כתופעה 'דולרית' – כלומר, מדובר בעליה בזכות השקל עצמו ולא בהיסחפות של המטבע הישראלי בתוך מהלך גלובלי רחב. מצד שני, עצם הדבר ששער החליפין הגיע לעמודים הראשונים של העיתונים הכלליים ולכותרות החדשות, מרמז – בדרך כלל – על מגמה שמיצתה את עצמה ושעומדת לשנות כיוון. להמשך קריאת 'מי שולט בשקל ולמי זה חשוב'

פרסום האומדן הראשון של התמ"ג האמריקני לרבעון השני, ביום ו' בבוקר שעון ניו יורק, היה אירוע חשוב מכמה בחינות.

הנתונים החדשים כללו גם תיקון רטרואקטיבי של הרבעונים האחרונים כמו גם של שנים רבות לאחור. הפעם נתעלם מההיסטוריה היותר עתיקה – כמו למשל שהמיתון של 2001 היה הרבה יותר קל מכפי שהעריכו בעבר, עד שהוא בקושי ראוי לכינוי מיתון (מהבחינה הסטטיסטית כמובן).

אבל לגבי ההיסטוריה הקרובה – של המיתון הנוכחי, שהתחיל מבחינה רשמית בסוף 2007 – העידכון קובע שהוא חריף יותר, עמוק יותר וגם ארוך יותר. מהנתונים עולה שגם ברבעון הראשון של 2008 היתה צמיחה שלילית בתמ"ג. יש לזה חשיבות גדולה, אולם החשיבות הרבה ביותר שמורה לנתונים הטריים ביותר, על אודות הרבעון השני של 2009, בו התכווץ המשק בקצב הרבה יותר איטי מאשר ברבעוני הקטסטרופה (האחרון של 2008 והראשון של 2009).

זוהי בשורה חיובית, אך בוודאי לא בלתי צפויה. ייתכן גם שהתמונה באשר לרבעון הראשון תשתפר עוד יותר כאשר יתפרסמו העדכונים לאומדן ראשון זה במהלך החודש/חודשיים הבאים. אבל לא נעסוק כאן בניתוח נתוני התמ"ג אלא בתגובה אליהם בשווקים השונים. להמשך קריאת 'עוד מדרגה למטה בדולר – מתקרבים לתחתית'

אתמול פורסמו נתוני מכירות הדירות בארה"ב. כמו כל הנתונים של התקופה האחרונה, אלה זכו לפרשנות חיובית במיינסטריים מדיה. מי שרוצה לקרוא ניתוח ענייני ואובייקטיבי של הנתונים, כדאי שיפנה (כרגיל בנושאי נדל"ן) לאתר Calculated Risk, בו יש סידרה של התייחסויות לנתונים במהלך אתמול.

סוף סוף, יום של הפוגה בעליות החזקות בשווקים – אבל כדאי לשים לב לכך שמה שהסתמן כתיקון בשוק האמריקני התאדה ברובו במהלך יום המסחר אתמול. כך שייתכן שלא יהיה תיקון של ממש לעליות של השבוע-שבועיים האחרונים, למרות מצב של 'קניית-יתר' מובהק באינדיקטורים קצרי הטווח.

התופעה חזרה על עצמה בשוק המטבעות: הדולר התאושש קמעא, אבל לא בצורה משמעותית. די להסתכל בשער השקל או במטבעות ספקולטיביים אחרים כגון הכתק הנורווגי, ששבר שלשום את השיא שלו מול הדולר מיוני, כדי להיווכח שהסנטימנט האנטי-דולרי נשאר חזק – והוא צפוי להמשיך, לפחות לזמן מה. היעד של היורו, המתקשה מאוד לרשום התקדמות של ממש, נשאר 1.435 בשלב ראשון, אח"כ כ-1.45 ואולי הוא יגיע ל-1.50 במהלך העליה הנוכחית – אולם זה לא נראה סביר לאור התנהגותו הכבדה העכשווית.

הירידה המשמעותית היחידה נרשמה במתכות היקרות, אבל מוקדם מאוד לייחס חשיבות גדולה לכך. מלבד ירידה זו, הנסיגה בנפט היתה מינורית ובנחושת שולית לגמרי.

בסיכומו של דבר, מגמת העליה עומדת בעינה ואף צוברת תאוצה. היעדים נשארים כפי שהיו – 1,000 ויותר ב-S&P, 9,500-10,000 בדאו, וכו'.

אך אותם ניתוחים החודרים מעבר לכותרות של השוק ועוסקים ב'איכות' העליה, הנמדדת בפרמטרים כגון מחזורים, מנהיגות (במובן של סקטורים מובילים) ומעל לכל, מבנה העליה – העובדה שעוצמת העליה גדולה ככל שהמניה קלילה יותר, וככל שפוזיציית השורט במניה גדולה יותר – מצביעים כמעט פה אחד על סממנים של ראלי-שוק-דובים, ולא על תקופת גיאות חדשה ההולכת ומתגבשת.

השאלה היא עוד כמה זמן זה יכול להימשך. התשובה, כמובן, היא שאיש אינו יודע. אבל אפשר להצביע על שתי תופעות כאילו-סותרות: א) ככל שהראלי נמשך והמחירים עולים, הנטיה של פרשנים רבים היא להאריך את טווח הראיה שלהם עבור הראלי ולטעון שהוא יכול להמשיך לאורך זמן רב יותר (יש המדברים עכשיו על המשך אל תוך 2010, דבר שנראה דמיוני אם הקצב הנוכחי יישמר). ב) ראלי כזה, הבנוי על חוג קונים צר, עלול להיפסק בבת-אחת וללא התראה.

עוד יום חיובי בשווקים אתמול, כאשר לאחר הנפילה של הדולר בתחילת היום, עליה כבר כתבתי, בורסות המניות המשיכו לעלות, חלקן בשיעור ניכר. אבל מצטברים סימני עייפות וסביר להניח שתהיה נסיגה מסויימת, או לפחות דשדוש במקום לכמה ימים – אלא אם יימצאו מקורות כספיים חדשים, כלומר גל חדש של משקיעים המצטרפים לחגיגה.  

בכל מקרה, בתחום המטבעות, ברמה העולמית יש לעקוב אחרי ביצועי המטבעות המשניים (הכתר הנורבגי, הכתר השבדי וגם הדולר הקנדי) ובכמה מטבעות מרמה שלישית (הזלוטי הפולני והרובל הרוסי) כדי לאמוד את הילך הרוחות בשוק. בינתיים, אין ספק שהכסף ממשיך לזרום חזרה מהמטבעות הנחשבים בטוחים לספקולטיביים יותר. 

באשר ללשי"ט, הוא שוב הגיע אתמול לרמה של מעל 1.65 לדולר ושוב לא הצליח להתקדם הלאה, או אפילו לשמור על רמת זו – הבוקר הוא נסוג בסנט שלם. זוהי עדות נוספת לרושם שלי ההולך ומתחזק על פני השבועות האחרונים שהליש"ט איבד את התנופה שלו. הוא נגרר למעלה מול הדולר כאשר מתרחש פרץ של עליות כלליות, אבל מזה כחודש הוא אינו נמנה בין המטבעות המובילים את העליות, אלא כאמור בין הנגררים (נוכשלעפער'ס, ביידיש).  

אחרון, אחרון חביב, השקל: הוא מנסה לחצות לכיוון מטה (כלומר להתחזק) את הרף של 3.90 לדולר, אך בינתיים אינו מצליח לפרוץ אותו בצורה משכנעת. המשך המעקב הצמוד הוא הכרחי; הייתי מנחש שהשקל כן יעלה מול הדולר, פחות או יותר ביחד אם היורו – אבל בינתיים לפחות זה לא קורה. כמובן שהמשבר ההולך ומחריף עם ארה"ב – כך לפחות הדבר מוצג במדיה המיינסטרימית ואצל הפרשנים שלה – אמור להשפיע לרעה על השקל, אבל כולנו למדנו שאין קשר ישיר בין הזירה המדינית והפיננסית.  

בעוד שוקי המניות המשיכו לעלות בימי ה-ו', אמנם בקצב מואט לעומת הזינוק של יום ד', הדולר דשדש ואפילו קצת התחזק. אבל הסממנים למה שיבוא היו המשך העליות בזהב ובעיקר בנפט, וגם בחלק מהמטבעות 'המשניים', במיוחד 'מטבעות הסחורות' כגון הקנדי, האוסטרלי והנורווגי, ועל כולם הרובל הרוסי, שהפגינו חוזק הולך וגובר במהלך השבוע החולף.

לכן הפריצה כלפי מטה של הדולר היום באסיה והבוקר באירופה, מול כמעט כל המטבעות, היתה צפויה לחלוטין, ומאשרת את ההערכה שהוא בדרך לסיבוב – קצר אבל אולי חד – למטה. כל האנליסטים הטכניים מנסים לחשב לו מחירי יעד, אבל כרגע  1.45 נתפס כיעד בכל סבירות גבוהה וגם רמת 1.50 כבר אינו נחשב דמיוני.

ללא ספק נחזור ליעדים בבלוגים הבאים. אבל מרתק במיוחד ההתנהגות של השקל היום – הוא נשאר יציב מול הדולר, פחות או יותר, וממילא יורד מול היורו. זהו התסריט החיובי ביותר מבחינת המשק הישראל בתנאים של דולר יורד בעולם. לא בטוח שזה יימשך, אבל הלוואי שכן. עצם הניסיון להחזיק מעמד הוא חשוב ומהווה, באופן פרדוקסלי, הצבעת אימון בפישר. אני מניח שהודעת S&P על שמירת הדירוג של ישראל תרמה – אבל היא היתה צריכה דווקא להעלות את השקל מול כל המטבעות, אז גם כאן ניתן לשאוב עידוד שהשוק מבין שהשקל אינו מועמד מוביל לעליות.

מאידך, כל מטבעות הנפט והסחורות, ובראשם הרובל הרוסי, חוגגים היום. כך גם הזהב, שזינק וחצה בקלות את רמת ה-950 דולר, ואולי אולי נערך לעוד נסיון לשבור את ה-1,000.

כל מה שקורה תואם את התפיסה של החבר'ה באליוט וויב אינטרנשיונאל, של 'הכל שוק אחד'. הדולר יורד ואיתו כל מה שמהווה מקלט בטוח – אג"ח ממשלתי וין יפני. מאידך, כל נכס ספקולטיבי – מטבעות סחורות, סחורות עצמן, מניות ואג"ח זבל ושל מדינות זבל – עולה. השאלה הגדולה היא האם סיבוב העליות הנוכחי יימשך שבועיים, חודש או חודשיים

אתמול היה יום חשוב ביותר בשווקים – בכל השווקים כמעט בכל העולם. במשפט אחד, מה שקרה הוא מה שכתוב בכותרת – השלב הבא של הראלי-שוק-דובים, או התיקון הגדול שהתחיל במארס, יצא לדרך.

מסקנה זו נשענת על גודל העליות שנרשמו בשוקי המניות (וגם בזהב ובנפט), על העוצמה הפנימית שהפגינו שווקים אלה (כגון העובדה שכל הסקטורים ב-S&P השתתפו במידה זו או אחרת), ובעובדה שהעליות הקיפו כמעט את כל השווקים כמעט בכל העולם.

למרות שהתפתחות זו תואמת את הצפי הכללי שלי, העיתוי המדוייק היה (כרגיל) קצת מפתיע. ניתן היה לצפות לנסיגה יותר משמעותית ו/או ארוכה בשוקי המניות – כלומר, המשך הנסיגה מרמות השיא של הראלי שנרשמו בחודש שעבר. אבל השוק החליט אחרת, כנראה על סמך נתונים חיוביים ומעודדים שהתפרסמו הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו. אליבא דבעלי התיאוריות הקונספירטיביות, ההסבר הוא ש"הם" – אלו ששולטים בשוק ומכוונים אותו כראות עיניהם – (מלבד כשלזה לא קורה, כמובן…) דוחפים אותו כלפי מעלה.

כך או אחרת, אנחנו חוזרים לתוואי עולה, וממילא אנחנו חוזרים גם ליעדים המקוריים של הראלי כולו, אותם הגדרתי כבר בתחילתו, לאחר שנכרה השפל במארס. מספר שיטות טכניות מצביעות על אותם תחומי יעד, ולפיהן הראלי הזה צפוי להשיא את מדד ה- S&P 500 אל מעל ל-1,000 נקודות, ייתכן מאוד לכיוון ה-1,100, ויש סיכוי גם ל-1,200. במונחי דאו ג'ונס, היעד המינימלי הוא 9,000- 10,000, אבל גם כאן ייתכנו בהחלט רמות גבוהות יותר. ובנאסד"ק, רמת ה-2,000 בוודאי אינו בלתי-אפשרי.

כחלק מהתפנית הזה בשוק , הדולר ירד שוב, הפעם אל האיזור של 1.41 ליורו, ובמקביל גם מול שאר המטבעות. בפני עצמו, ירידה זו משאירה את שער הדולר/ יורו בתוך טווח השערים בו הוא תחום לאחרונה. אבל, שוב, נראה מאוד שמדובר בתחילתו של מהלך יותר משמעותי, במקרה זה של ירידת הדולר. אם כן, הוא צפוי לחצות 1.415 כיעד ראשון, ואת השיא הקודם של 1.433 בהמשך, ובהחלט ייתכן שנראה שערים יותר גבוהים (כלומר ערך דולר יותר נמוך ביחס ליורו) בהמשך.

גם השקל לא נשאר אדיש, והוא ביצע ירידה משמעותית ביחס לדולר, אך נשאר מעל 3.90. בכל מקרה, אני מצפה להמשך הירידה בדולר, בתקופה המיידית ולתקופה קצרה, וזה מחייב פיזור יותר רחב, כאשר הכיוון של השקל די מעורפל. אם הדולר אכן יירד עוד, סביר להניח שהשקל יירד מולו – אבל האם הוא יירד או יעלה ביחס ליורו? בענין זה, כל האופציות פתוחות ויש צורך לעקוב מקרוב.

זה מביא אותי בהכרח למיני-חגיגה סביב 'הפתעת המדד' (רובם המכריע של המדדים החודשיים מהווים הפתעה לחזאים – ההפתעה האמיתי היא כאשר יש מדד התואם בדיוק את מרבית התחזיות, כמו זה של החודש הקודם). מבלי להיכנס לפרטים:

1. המדד היה גבוה בגלל הנפט. זה בינתיים ירד, אבל עכשיו מתחיל לעלות שוב. בכל מקרה, לטווח היותר ארוך, מחיר הנפט יירד בשיעור ניכר, ביחד עם כל הסחורות.
2. בהקשר יותר רחב, ובפעם המי-יודע-כמה, לא תהיה אינפלציה ברמה העולמית, אלא דפלציה. המצב אצלנו יותר מורכב, מכמה סיבות, ובעיקר בגלל
3. מחירי הדיור, ששוב תרמו לעליית המדד ואינם יורדים באופן כללי. מדובר, כמובן, במחירי שכירות, אבל עובדת היסוד של שוק הדיור במדינת ישראל היא שאין עודף היצע, אלא עודף ביקוש. במקרה ה'טוב', עודף ביקוש זה יישאר כבוש בגלל המיתון – אבל ככל שיתגברו סממני ההתאוששות, כל שכן אם זו תמצא ביטוי ממשי – מחירי הדיור חייבים לעלות.
4. פישר לא יעלה את הריבית בשלב זה, מפני שהוא נשאר מודאג מסיכוני המאקרו העולמיים.
5. חלק נכבד מהאינפלציה בחודשיים האחרונים, וגם זו שתירשם בחודשיים הבאים, היא מלאכותית ונוצרה על ידי החלטות מיסוי ממשלתיות.

אפשר להרחיב הדיבור בכל הנושאים הנ"ל, אבל די בכך להיום. העיקר הוא, כאמור, שאנחנו בסשלב השני – ולטעמי האחרון – של הראלי הגדול. עכשיו שזה התחיל, אפשר להתחיל להעריך מתי הוא יסתיים ולהיערך למפולת שתבוא אח"כ.