הטוב, הרע והמכוער

קצב ההתרחשויות, הן בשווקים, הן במשקים הריאליים, והן בפוליטיקה, הפך ממש מטורף —  וזה באוגוסט! התקווה שתחול רגיעה מסויימת ושכולם יקחו פסק זמן עד ספטמבר התבדתה באופן מוחלט וסופי כבר בראשון לאוגוסט, בעצם עוד לפני חצות היום – אבל התנודתיות המדהימה בכל השווקים נמשכה לאורך כל היום, מסביב לעולם.

להמשך קריאת 'העולם נמצא במיתון, וזה יגיע גם אלינו'

כאשר בוחנים תנודות בשער השקל ומנסים לפרשן אותם, הדבר הכי חשוב הוא להבחין בין תנודה הנגרמת על ידי גורם או גורמים חיצוניים ('אקסוגניים') למשק הישראלי, לבין תנודה בשקל שהגורם לו הוא התפתחות פנימי או מקומי ('אנדוגניים'). כלל זה תקף במיוחד בקשר לאירועי הימים האחרונים.

להמשך קריאת 'שיקולים בקשר לשקל'

חל דבר השבוע במשק הישראלי. כמעט מובן מאליו שהדבר לא עורר עניין במדיה, מול תחרות קשה שכללה דרמות מלאכותיות כגון דיוני התקציב מחד גיסא, ודרמות עוד יותר מלאכותיות ונבובות, כגון משחקי שב"כ / טרור יהודי מאידך גיסא. אבל הדבר הזה, שלא קרה ולא התרחש, חל.

להמשך קריאת 'בשורות טובות מהשקל'

למי שנשאר כוח, אחר היום 'ההיסטורי' בבורסת תל אביב שבו נסחרו כמות שיא של מניות, ציפה לפתיחה חיובית למדי של שוקי המניות בניו יורק. החגיגה שם נמשכה עד אמצע היום שם, אך בהמשך היא הלכה ודעכה, עד שבסוף היום רשמו המדדים העיקריים ירידות.

אבל במהלך השעות החיוביות, חיפשו ה'פרשנים' סיבה לה ניתן לייחס את העליות – ומצאו אותה בדמות נתונים על אודות מכירת בתים חדשים בארה"ב בחודש החולף. לא רק שנתונים אלה הצביעו על עליה לעומת החודש הקודם ומשמעותית מאוד ביחס לחודש המקביל אשתקד – אלא ששיעור העליה הזו עלה על ממוצע התחזיות בנידון.

מובן מאליו שלא זו ה'סיבה' לעליות, שהיו ברובן תופעה טכנית מתבקשת והיוו המשך ישיר למהפך שחל במסחר אתמול, ולמגמה החיובית שאפיינו את בורסות העולם במהלך היום. אבל בדיווחים בכלי התקשורת, יש משום מה הכרח לתלות כל תזוזה בסיבה מוגדרת. שיהיה.

להמשך קריאת 'מרוב עצים לא רואים את ה(מצב ב)בתים'

כל דברינו באייטם הקודם על אודות הדולר אינם חלים על השקל הישראלי. מבין כל המטבעות אחריהם אני עוקב באופן קבוע, רק בודדים עלו מול הדולר בימים האחרונים. אחד הוא הין, הנתפס כמטבע מקלט ונהנה ממעמד זה בדומה, או אף יותר, מהדולר עצמו. אחר הוא הרופיה האינדונזית, ואני נאלץ להודות שאין לי הסבר לחוזקו, מעבר לעובדה שהוא מתנהג יפה מזה זמן, הודות להתפתחויות מקומיות חיוביות, הן בתחום הכלכלי והן בתחום הפוליטי.

לכאורה, היה ניתן לומר שגם בישראל היו התפתחויות כלכליות חיוביות (אך לא פוליטיות…), אבל אין טעם לחפש את ההסבר בתחום הכלכלי-ריאלי. מה שקורה בשקל נגזר מהמשך הקרב בין בנק ישראל לבין סוחרי המטבע, המקומיים והזרים. אלו האחרונים השתכנעו שבנק ישראל התקפל בענין ההתערבות בשוק המטבע, ושאו-טו-טו הוא הולך להעלות את הריבית. משום כך, א) אין סכנה ממשית בפוזיציות לונג שקל/ שורט דולר, ב) זה צפוי להיות כדאי, מפני שבנק ישראל יהפוך לבנק המרכזי הראשון שעובר ממדיניות מונטרית סופר-מרחיבה למדיניות מצמצמת. להמשך קריאת 'השקל חוזר להיות המטבע החזק בעולם – בינתיים'

איזה יום בשווקים המקומיים היה לנו אתמול (ב')! אבל בהקשר המקומי סימן השאלה נראה מיותר לחלוטין . האירוע המרכזי של היום היה בשוק המט"ח והוא היה בגדר דז'ה וו לאירועי ה-14 במארס אשתקד – ומי שיבדוק יגלה שהרקע הבינלאומי אז היה דומה להפליא…

צעדו של פישר אתמול היה, לעניות דעתי, נכון, צודק, מתבקש, הכרחי – מה שאתם רוצים מהכינויים החיוביים (כולל גם אמיץ). כל הנימוקים שלי הוצגו בפוסט הארוך של שלשום, ונשאר רק לומר שההחלטה של היום מוכיחה שהנגיד גם סבור שעתיד תעשיות הייצוא חשוב יותר למדינת ישראל מעתידם של סוחרי המטבע. מובנת, עם זאת, רוגזם של הסוחרים – המקומיים והזרים – על כך שפישר ירק להם בפרצוף וסירב להיכנע לתכתיב שהעבירו לו לאחרונה, לפיו על פישר לנטוש את מדיניות ההתערבות ולתת להם לשחק באופן חופשי.

במשחק הפוקר הגדול פישר העלה מאוד את מחיר ההשתתפות, למעשה הוא שם על השולחן ערימה חדשה של ז'טונים. לא כולם ירצו להמשיך ולשחק מולו, וחלקם יתקפלו ויילכו הביתה, כך שהניצחון שלו בטווח הקצר מאוד הוא די מובטח. אבל מרבית מבקריו (שהם רבים מאוד – ראה במיוחד בגלובס בהקשר זה) מבין חוגי הסוחרים הפנימו את זה מיד, וטוענים שמול הניצחון בטווח המיידי, הוא יספוג מפלה בטווח הקצר-בינוני, מפני שאין ביכולתו לעמוד מול כל העולם.

ובכן – זה נכון. אבל מי שרוצה להבין את מה שקרה ולא סתם להתנפח ולעסוק בקלישאות, צריך להתחיל לא בהודעה בת שלוש-השורות של בנק ישראל על הטקטיקה החדשה שלו (מאתמול), אלא בסקירה החודשית השוטפת של בנק ישראל על שוק המט"ח ביולי (גם היא מאתמול). להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

מעניין לעניין באותו עניין: לפני שהדולר הופל שלב נוסף במסע ההיחלשות שלו, כמתואר באייטם הקודם, סיים השקל שבוע המסחר המקומי ברמות של פחות מ-3.80 וסביב 5.35 ליורו. בסיכום שבועי, מדובר בעוד שבוע חזק לשקל, המציב אותו הרבה מעבר לרמות שאפשר להרגיש בהן נוח, מבחינת תחרותיות ורווחיות הייצוא.

ואכן, הנושא של מה שמכונה בישראל כ'שער הדולר', כאשר הכוונה היא לשער השקל, פרץ במהלך השבוע החולף אל עמודי החדשות הכלליים ותפס מקום בשיחת היום, גם בחוגים לא-פיננסיים.

סיכום השבוע מצביע, לפחות לכאורה, על מגמות מנוגדות בשוק המט"ח: מצד אחד, העובדה שהשקל עולה, הן מול הדולר והן מול היורו, מצטיירת כתופעה 'שקלית' ולא כתופעה 'דולרית' – כלומר, מדובר בעליה בזכות השקל עצמו ולא בהיסחפות של המטבע הישראלי בתוך מהלך גלובלי רחב. מצד שני, עצם הדבר ששער החליפין הגיע לעמודים הראשונים של העיתונים הכלליים ולכותרות החדשות, מרמז – בדרך כלל – על מגמה שמיצתה את עצמה ושעומדת לשנות כיוון. להמשך קריאת 'מי שולט בשקל ולמי זה חשוב'

או: על מגבלות הכלכלנים בהתמודדות עם תופעות כאילו-כלכליות

הדיון סביב מחירי הדיור ושוק הדיור הולך ומתחמם מיום ליום. אבל הדיון סטה אתמול (ד') מדרך המלך אל עבר דרך ללא מוצא. תרמה לכך החלטתו של העיתון גלובס לפרסם בהבלטה את דבריו של האנליסט טרנס קלינגמן – בהם הוא מאשים את פישר ביצירת בועה בשוק הנדל"ן, ומזהיר מהתוצאות החמורות העלולות לנבוע ממצב זה.

במהלך היום הופיע בגלובס עצמו מאמר של דרור מרמור, בו ניסה להסביר מדוע תנאי השוק השוררים בישראל לאורך השנים האחרונות וגם היום, אינם דומים כלל ועיקר לאלה ששררו בארה"ב בשנות הגיאות והבועה בנדל"ן שם. אני מסכים עם מרבית דבריו של מרמור, אם כי לא עם כולם, אבל בעוד שהסבריו ונימוקיו מספיקים לדחות את ניתוחו הלא-רציני של קלינגמן, הם אינם מהווים הסבר האמיתי למה שקרה בארה"ב.

מרמור מציין, בין השאר, את השמרנות של הבנקים הישראלים, את ההסדרים השונים מאוד הקיימים אצלנו בכל הקשור ללקיחת משכנתא ופרעונה, וכו'. כל זה נכון וצודק. אבל השוני בין ישראל 2009 לבין ארה"ב 2004 אינו נעוץ רק, או בעיקר, בהסדרים מינהליים, ביורוקרטיים או אפילו פיננסיים.

הגיע הזמן שאנשי הכלכלה והפיננסיים יפנימו אמת קריטית: בועה איננה תופעה כלכלית או פיננסית. היא תמיד, בכל מקום, תופעה חברתית-פסיכולוגית השייכת לתחומי הסוציולוגיה ופסיכולוגיית ההמונים הרבה יותר מאשר לכלכלה, למינהל עסקים, לבנקאות או לפיננסיים. זו אמת לא מקובלת ולא מתקבלת אצל הכלכלנים, הבנקאים ושאר הפיננסיירים – אבל זו האמת הבסיסית.

נכון הדבר שכדי שרוח העוועים המניעה את הבועה תוכל להדביק אוכלוסיה גדולה מאוד – שזהו תנאי הכרחי ללידתה וצמיחתה של בועה פיננסית – נדרש קיומם של תנאים פיננסיים מסויימים, בראשם שפע של כסף זול. אבל להגדיר את הבועה כמצב שבו קיים כסף זול בשפע, או כתוצאה ישירה של מצב כזה, פשוט אינו נכון. להמשך קריאת 'מדוע אין בועה בישראל – ומה זו בועה בכלל'

הניגונים האופטימיים בפי המקהלה הממסדית, על סוף המשבר והצמיחה שמתקרבת – אינם במקומם, לדעתי. אבל דווקא אם הם מוצדקים, ישראל עומדת בפני איום אינפלציוני מתוצרת בית, ונערכת לקראתה בדרך שגויה ומזיקה. [מצטער, אבל זה מאמר ארוך שחייבים לקרוא עד הסוף].

אמש סעדתי עם נציגי אחת מחברות הדירוג הבינלאומיים, המבקרים בארץ ונפגשים עם הצמרת הכלכלית. המסר העיקרי שהם קולטים מבני-שיחם הישראלים הוא שכלכלת ישראל (כמו גם כלכלת העולם) נמצאת על תוואי של התאוששות. גם אם ההתאוששות בעולם המפותח תהיה איטית, אצלנו היא תאפשר חזרה לצמיחה בשנה הבאה, ואולי גם ברמה של מעל 2%.

נאמר להם כי בכל מקרה, הפעילות הכלכלית אצלנו כבר מתחילה להתאושש, ואיתה גם גביית המיסים, כך שלא תהיה שום בעיה לעמוד ביעדי התקציב בשנה הנוכחית כמו גם בשנה הבאה – ובעצם יש לצפות בביטחה לרמת גירעון מתחת לרמה שנצפתה בתקציב.

לצורך הדיון, נישאר במסגרת התוואי הזה (אישית אינני מאמין שהמשבר נגמר או שהעולם חוזר לעצמו בכזאת קלות ומהירות, וממילא שישראל יכולה לנשום לרווחה – אבל נשאיר כל זה בצד). אם התסריט האופטימי הוא  הנכון, הרי שהבעיה המיידית העומדת בפני המשק היא של רמת אינפלציה עולה. מסקנה זו ברורה לכולם, החל מבנק ישראל, עובר באוצר וכלה בכלכלנים העצמאיים. להמשך קריאת 'מתכוננים לקרב הלא נכון עם הנשק הלא נכון'

עוד יום חיובי בשווקים אתמול, כאשר לאחר הנפילה של הדולר בתחילת היום, עליה כבר כתבתי, בורסות המניות המשיכו לעלות, חלקן בשיעור ניכר. אבל מצטברים סימני עייפות וסביר להניח שתהיה נסיגה מסויימת, או לפחות דשדוש במקום לכמה ימים – אלא אם יימצאו מקורות כספיים חדשים, כלומר גל חדש של משקיעים המצטרפים לחגיגה.  

בכל מקרה, בתחום המטבעות, ברמה העולמית יש לעקוב אחרי ביצועי המטבעות המשניים (הכתר הנורבגי, הכתר השבדי וגם הדולר הקנדי) ובכמה מטבעות מרמה שלישית (הזלוטי הפולני והרובל הרוסי) כדי לאמוד את הילך הרוחות בשוק. בינתיים, אין ספק שהכסף ממשיך לזרום חזרה מהמטבעות הנחשבים בטוחים לספקולטיביים יותר. 

באשר ללשי"ט, הוא שוב הגיע אתמול לרמה של מעל 1.65 לדולר ושוב לא הצליח להתקדם הלאה, או אפילו לשמור על רמת זו – הבוקר הוא נסוג בסנט שלם. זוהי עדות נוספת לרושם שלי ההולך ומתחזק על פני השבועות האחרונים שהליש"ט איבד את התנופה שלו. הוא נגרר למעלה מול הדולר כאשר מתרחש פרץ של עליות כלליות, אבל מזה כחודש הוא אינו נמנה בין המטבעות המובילים את העליות, אלא כאמור בין הנגררים (נוכשלעפער'ס, ביידיש).  

אחרון, אחרון חביב, השקל: הוא מנסה לחצות לכיוון מטה (כלומר להתחזק) את הרף של 3.90 לדולר, אך בינתיים אינו מצליח לפרוץ אותו בצורה משכנעת. המשך המעקב הצמוד הוא הכרחי; הייתי מנחש שהשקל כן יעלה מול הדולר, פחות או יותר ביחד אם היורו – אבל בינתיים לפחות זה לא קורה. כמובן שהמשבר ההולך ומחריף עם ארה"ב – כך לפחות הדבר מוצג במדיה המיינסטרימית ואצל הפרשנים שלה – אמור להשפיע לרעה על השקל, אבל כולנו למדנו שאין קשר ישיר בין הזירה המדינית והפיננסית.