אבה ני-בי

הטוב, הרע ומכוער

אבֶּה ני-בי

אירוע בעל משמעות עצומה בתחומי הדיפלומטיה, הכלכלה והעסקים של מדינת ישראל, התרחש השבוע לאור היום במדינתנו הקטנה. אבל מרבית תושבי הישות הציונית אינם מודעים למשמעות האירוע הזה — ובקושי מודעים לקיומו —  מפני שכלי התקשורת המקומיים כמעט ולא התייחסו אליו.

האירוע הוא ביקורו של ראש ממשלת יפן, שינזו אבּה, בישראל. יש תקדים לביקור כזה – ראש ממשלה אחר של יפן ביקר כאן ב-2006. אבל יש הבדל תהומי בין ביקורו של אבה לבין זה של קודמו, מפני שאבה מוביל מהפכה ביחסי יפן-ישראל – מהפכה שמקבילו הישראלי, בנימין נתניהו, שותף נלהב לה.

כדי להבין מדוע המהפך הזה בגישתה של יפן כה חשוב, וממילא מדוע הביקור עצמו בעל משמעות גדולה, כדאי לסקור בקצרה את ההיסטוריה של יחסי ישראל-יפן:

  • היחסים הבילטרליים כוננו עוד ב-1952 וקיימים ללא הפסקה מאז.
  • בתור רקע נוסף, יש להיזכר בעובדה המדהימה שבמהלך הדור שלאחר מלחמת העולם השנייה — תקופה של שיקום ושגשוג כלל-עולמי — היו רק שתי מדינות שבתקופה של 25 שנים, מ-1948 עד 1973, רשמו צמיחה שנתית ממוצעת של 10% לכל אורך התקופה: ישראל ויפן. בתקופה זו יפן הפכה את עצמה מאי של חורבות לכלכלה המוצלחת ביותר בעולם.
  • למרות זאת, לא התפתחו קשרי מסחר או עסקים של ממש בינינו לבינם. אדרבה, יפן הפכה למדינה הצייתנית ביותר בעולם לתכתיבי החרם הערבי, בגלל תלותה בנפט ממקורות מזרח-תיכוניים. מצב זה החמיר עוד יותר לאחר הלם הנפט של 1973 וההפיכה באיראן ב-1979, משום שיפן הייתה לקוחה מובילה של איראן.
  • החרם בוטל בתחילת שנות התשעים, על פי תכתיב אמריקני למדינות המפרץ – המדינות אותן הצילה ארה”ב מאיומי סדאם חוסיין. במקביל, בריה”מ קרסה והעולם נכנס לעידן של הגמוניה אמריקנית. בתקופה זו, כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסין, הודו ועוד מדינות. החל מ-1999 התחילו הקשרים עם הודו להתחזק לכדי ברית אסטרטגית רחבה, בעוד הסחר עם סין – לפחות בצד הייבוא — הלך ותפח במהירות.
  • אולם כל זה לא השפיע על יפן. מלבד מקרים בודדים וספציפיים, כגון סיאטקס (ז”ל)  וטבע (תבלח”א), לא הצליחו חברות ישראליות לחדור לשוק היפני, בעוד חברות יפניות גדולות נמנעו עדיין מלחדור לישראל (חברות המכוניות היפניות כבשו את השוק, אבל הקונגלומרטים הגדולים של יפן לא פיתחו פעילות כאן).

מול היסטוריה ארוכה ואומללה זו, תשוו את העובדות הבאות:

  • מאי 2014: ראש ממשלת ישראל (ורעייתו) מקיים ביקור רשמי ביפן, בו סוכם על העמקת היחסים בתחומים רבים. מתלווים אליו אנשי עסקים ישראליים, במיוחד מהתעשיות הביטחוניות.
  • יולי 2014: בפעם הראשונה, מקיים שר התעשייה והמסחר של יפן – המשרד המרכזי בקביעת מדיניות הסחר של המדינה, אשר לו תפקיד בעל חשיבות גדולה לאין שיעור ממשרד החוץ – ביקור רשמי בישראל , בראש משלחת גדולה של אנשי עסקים. הוא חותם על מזכר הבנות עם עמיתו, נפתלי בנט, והאירוע מצולם ומתועד, ואף זוכה לאזכור מינורי מאוד בעיתונות הישראלית – למרות היותו האירוע בעל המשמעות הגדולה ביותר לכלכלת ישראל שהתרחש בכל שנת 2014.

נ.ב. באתר של משרד החוץ היפני (באנגלית – לא יודע לגבי היפנית) בעמוד המוקדש ליחסים עם ישראל, מופיע ביקורו של ביבי במאי. אין אזכור של ביקור של שר התמ”ת היפני ביולי (אולי זה מופיע באתר משרד התמ”ת, לא בדקתי).

 זאת ועוד. עכשיו, עם תום הסיור של אבה במזה”ת, בעמוד הראשי של אתר משרד החוץ מופיעות הכותרות על “ביקור ראה”מ בירדן”, ביקור ראה”מ במצרים”, ביקור ראה”מ בפלסטין” (כן, בהאי לישנא), ו…זהו. רק עם תלחץ על הכותרת הכללית למטה “סיור ראה”מ במזה”ת” תמצא גם אזכור לביקור בישראל, ותמונות של אבה עם ביבי ועם ריבלין (בנפרד). כלומר, משרד החוץ נשאר משרד החוץ, בארה”ב, בצרפת, בבריטניה…וגם ביפן.

  • ינואר 2015: ראש ממשלת יפן מבקר בישראל, בראש פמליה גדולה של פקידים, בכירים וזוטרים, ומלווה בגווארדיה גדולה של אנשי עסקים יפניים, רובם בכירים מחברות גדולות עד ענקיות.
  • לי נודע כי במהלך 2014, פתחה לפחות אחת מחברות הענק היפניות משרד בתל אביב, אבל אני מניח שהיו ויהיו יותר.

אלו העובדות העיקריות בנושא זה. להלן מספר שאלות:

  1. מה נשתנה השנה האחרונה מכל 62 השנים הקודמות, שהיפנים פתאום אוהבים אותנו?
  2. מדוע ההתפתחות זו, העשויה להיות בעלת חשיבות דרמטית מבחינה כלכלית ועסקית לאורך זמן, אינה מוצאת ביטוי בתקשורת הישראלית?
  3. מה ניתן ללמוד מכל הנ”ל?

להלן התשובות שלי.

  1. התפנית ביחסים נובעת מעלייתו לשלטון (בפעם השנייה) של שינזו אבה. הוא מייצג תפיסה לאומנית ונמצא באגף הימני של מפלגתו, הליברל דמוקרטים, ושל החברה היפנית בכלל. הוא שואף ‘להחזיר עטרה ליושנה’ בכך שיפן תחזור להיות מדינה בעלת כוחות מזויינים בהיקף ובעוצמה משמעותיים. הדחף לכך איננו רק רגשי אלא מאוד פרקטי. הוא מאוד מודאג מהאיום של סין ומהתוקפנות הגוברת של הסינים, בכל האזור אבל במיוחד כלפי יפן.

    אבה, כמו בעלי ברית רבים אחרים של ארה”ב, איננו משוכנע שהאמריקנים אכן יעמדו בהתחייבויותיהם החוזיות לבוא להגנת יפן, במקרה של מלחמה מול סין. אבה החליט – כנראה – שבמסגרת ההתחמשות וההתחזקות שהוא מתכנן לכוחות היפניים, הוא צריך להתקרב אל ישראל, לשתף עמה פעולה, וללמוד ממנה. במקביל הוא הבין שבמציאות החדשה השוררת במזרח התיכון, ולאור הברית-שבשתיקה בין ישראל לערב הסעודית ומדינות המפרץ בכלל, ניתן לזרוק לפח את המדיניות הסופר-פייסנית המסורתית של יפן.

    לכן הוא הזמין את ביבי, לכן הוא שלח את שר התעשייה שלו ולכן הוא הגיע בכבודו ובעצמו אל מדינת היהודים.

  2. מדובר, ללא ספק, באחת ההתפתחויות החשובות והחיוביות ביותר ביחסי החוץ של ישראל מזה שנים רבות. התפתחות זו כשלעצמה שמה ללעג ולקלס את כל הדיבורים על ‘בידודה’ של ישראל, על היותה ‘מדינה מצורעת’ בעיני העולם, ושאר השטויות הנפלטות השכם והערב מפיהם של בוז’י, ציפי ועוד. אמנם נכון, איגודים מקצועיים בסקוטלנד וקרנות פנסיה בנורבגיה מאיימים לחדול מלהשקיע בחברות ישראליות. איום נורא זה מתגמד ומתאדה מול האופקים הנפתחים מפיתוח קשרי מחקר, סחר, השקעה וכו’ עם הכלכלה השלישית בגודלה בעולם.

    מדוע, אם כן, לא מנפנפים  ביבי, ליברמן ובנט במהלכים מול יפן כעדות לפועלם הנבון, המבריק, הגאוני וכו’ – או לפחות כדי לסתור את טענותיהם של יריביהם הפוליטיים? התשובה לכך עולה מהתיאור דלעיל. אין כל ספק שהיפנים דורשים שכל המהלכים יתקיימו מתוך מינימום של רעש והמולה. אמנם אי אפשר להסתיר את מה שקורה, אבל אם לא יעשו מזה עניין גדול קיים סיכוי טוב שזה יעבור בשקט, וזה כנראה רצון האורחים החשובים. ביבי ושות’ לבטח מתוסכלים ביותר, אבל אין להם ברירה – כנראה שהובהר להם שאם יחרגו ממה שסוכם, כל המהלך עלול להתבטל.

    לכן כמה אירוני שדווקא ארגון דאע”ש הוא שגרם לחשיפה הגדולה של ביקורו של אבה בישראל, כשאיים להוציא להורג שני שבויים יפניים דווקא בעת שהותו של אבה כאן. בגלל זה, בוטלה מסיבת עיתונאים שתוכננה להתקיים בלב ירושלים ביום שלישי, אבל מבחינת ישראל התברר כי ‘צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים’ – גם אם ביבי וליברמן אינם צדיקים וגם אם ה’אחרים’ הם דאע”ש.

  3. ומה ניתן ללמוד מהאירוע המאוד מעניין הזה? קשה יהיה למצוא הוכחה יותר מושלמת לאוזלת ידה של התקשורת הישראלית. הרצתי בגוגל חיפוש על “ביקור ראש ממשלת יפן בישראל” באנגלית ובעברית. מספר האייטמים בעברית הגיע ל-23, בערך עשירית מהמספר באנגלית, כשהתוצאות באנגלית כוללות אייטמים רבים בתקשורת הישראלית באנגלית, אבל גם מכל העולם. כלומר, גם כאשר מתרחש אירוע חשוב ומרתק במגרש הביתי, הציבור הישראלי לא יידע על כך, ובוודאי לא יוכל לעמוד על משמעותו.

    אבל אל דאגה. זה נכון רק במקרה של אירוע חיובי. כל אירוע שלילי, או כזה שניתן להציג אותו כשלילי, יזכה לכיסוי מאסיבי, מהדורות מיוחדות, פרשנות אין-סופית ואזכור ישיר ועקיף במשך שבועות, חודשים ושנים — עד שזה נכנס טוב, טוב לראש.

One Comment

  1. תודה

    כרגיל, מרתק מאוד לקרוא את הפרשנות שלך, גם אם באיחור של כמה ימים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

− 1 = 2

*