ארכיון פוסטים מהחודש אוגוסט, 2009

השקל חוזר להיות המטבע החזק בעולם – בינתיים

כל דברינו באייטם הקודם על אודות הדולר אינם חלים על השקל הישראלי. מבין כל המטבעות אחריהם אני עוקב באופן קבוע, רק בודדים עלו מול הדולר בימים האחרונים. אחד הוא הין, הנתפס כמטבע מקלט ונהנה ממעמד זה בדומה, או אף יותר, מהדולר עצמו. אחר הוא הרופיה האינדונזית, ואני נאלץ להודות שאין לי הסבר לחוזקו, מעבר לעובדה שהוא מתנהג יפה מזה זמן, הודות להתפתחויות מקומיות חיוביות, הן בתחום הכלכלי והן בתחום הפוליטי.

לכאורה, היה ניתן לומר שגם בישראל היו התפתחויות כלכליות חיוביות (אך לא פוליטיות…), אבל אין טעם לחפש את ההסבר בתחום הכלכלי-ריאלי. מה שקורה בשקל נגזר מהמשך הקרב בין בנק ישראל לבין סוחרי המטבע, המקומיים והזרים. אלו האחרונים השתכנעו שבנק ישראל התקפל בענין ההתערבות בשוק המטבע, ושאו-טו-טו הוא הולך להעלות את הריבית. משום כך, א) אין סכנה ממשית בפוזיציות לונג שקל/ שורט דולר, ב) זה צפוי להיות כדאי, מפני שבנק ישראל יהפוך לבנק המרכזי הראשון שעובר ממדיניות מונטרית סופר-מרחיבה למדיניות מצמצמת. להמשך קריאת 'השקל חוזר להיות המטבע החזק בעולם – בינתיים'

המניות יורדות – אבל זה אמור להיות רק תיקון

כל שוקי המניות בעולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, ירדו אתמול (ב'). בארה"ב, הירידות היו בעוצמה רצינית, מבחינת יחס היורדות לעולות ולפי מדידות טכניות אחרות. אולם לדעת מרבית הטכנאים, ובוודאי לשיטת האליוט ווב, אין לצפות לכך שגל ירידות זה יתברר כפתיח למפולת או אפילו לירידה גדולה. הסבירות הגבוהה יותר היא לתיקון, שיתקרב אולי לכ-10%, ושנחוץ ומתבקש לאחר גל עליות משמעותי – אבל לא יותר מכך.

אם כך הדבר, הרי ששוקי המניות יחזרו ויעלו כעבור שבוע-שבועיים, ויקבעו שיאים חדשים לראלי הנוכחי ממארס. אח"כ תבוא המפולת, אבל דיה לצרה בשעתה….

לא כך הדבר, כנראה, בסין. שם הירידות בבורסות התחילו לפני כשבועיים וצוברות תאוצה במהירות. היום התרחשה מיני-מפולת של ממש, עם ירידה חד-יומית של למעלה מ-5% במדדים המובילים. אם אכן הבורסה הסינית סיימה את גל העליות המטורף-למדי שחוותה השנה, זה עשוי לבשר על תפנית גם במשק הסיני – שהוביל את ההתאוששות העולמית כולה. אבל נחכה ונראה, אולי גם שם זה רק תיקון אלים.

הדולר מתרומם – כל האנטי-דולר נופל

לפני כשבועיים (לקראת תפנית בדולר? – 4.08) הערכנו שהדולר כורה לעצמו תחתית ומגיע לנקודת תפנית. בשבוע שעבר, לאחר פתיחה חזקה במיוחד, הדולר נחלש והתחיל לגמגם – עד שהתחזק שוב ביום שישי. אבל היום הוא רשם עוד צעד חשוב כלפי מעלה, מול כל המטבעות  האחרים כמעט (ראו למטה לגבי זהות החריגים).

אין צורך להרחיב את הדיבור על מערך המט"ח בהקשר זה. כשהדולר עולה, מידת העליה שלו משתנה בהתאם למעמדו ו'אופיו' של כל מטבע, וכך אכן היה ביום שישי- יום שני הזה, בדומה מאוד ליום שישי – יום שני הקודם. להמשך קריאת 'הדולר מתרומם – כל האנטי-דולר נופל'

חצי כוס מלאה, חצי כוס ריקה – כוסות רוח למתים

הוויכוח הגדול בין הפרשנים האופטימיים לפסימיים הוא האם מה שהעולם חווה בימים אלו מהווה תפנית ממשית וסיום למשבר או שזהו רק תיקון חולף, סוג של פסק זמן. שני הצדדים משתמשים בנתונים השוטפים בתור תחמושת, אבל הם מסכימים שהעיקר אינו מה שקורה עכשיו אלא מה שצפוי להתרחש לקראת סוף השנה, כאשר השפעת תוכניות ההצלה תתפוגג.

אם נתייחס בהכללה לזרם הדיווחים על אודות מצבו של המשק העולמי, ומצבם של משקים לאומיים ספציפיים, הרי שאפשר לומר שכל צד בוויכוח העיקרי מתמקד במה שנוח לו. האופטימיים מבליטים את מגמת השיפור הנמשכת במרבית הנתונים וכמעט בכל המדינות, בעוד שהפסימיים טוענים שכל השיפור המהולל הזה אינו יותר מתיקון מתבקש העלול להתברר גם כחולף.

ניקח שתי דוגמאות משלל הנתונים השוטפים: הראשון הוא נתוני התמ"ג האירופים לרבעון השני, ובתוכם אלו לגרמניה ולצרפת, שהפתיעו לטובה והיו חיוביים (כלומר גידול מול הרבעון הקודם). בעיני כל המנתחים המדברים מזה זמן על מגמת התאוששות, נתונים אלה היו עדות חזקה לנכונות תפיסתם את הנעשה. מאידך, לדעת המחנה הספקני, העובדה שגם נתונים אלה היו מעט טובים יותר מהתחזיות – עליה מזערית מול ירידה שולית – אינה מלמדת הרבה. לגופו של ענין, לאחר הירידות החדות מאוד שנרשמו בנתוני הצמיחה האירופים, ובמיוחד אלה הגרמנים, ברבעונים הקודמים, היה צפוי ומתבקש שיירשם "ריבאונד" מסויים, ואין בכך לשנות את התמונה הכוללת.

הדוגמא השנייה היא בכיוון ההפוך: נתוני המכירות הקמעונאיות ליולי בארה"ב היו גרועים ביחס לציפיות. שוב מדובר בשינוי שולי – ירידה של 0.1% לחודש, לעומת צפי לעליה קלה. די בכך לאפשר לאופטימיים לטעון שמדובר בסטיה קלה ולא משמעותית, ושמגמת ההתאוששות עדיין בעינה – ולראיה, הם אומרים, תראו את הנתונים למדד הייצור התעשייתי ולשיעור הניצול של כושר התפוקה (שהתפרסמו ביום שישי) ושהצביעו על עליות אחרי תקופה ממשוכת של ירידות.

אולם הפסימיים אומרים ההיפך: נתוני המכירות הם הקריטיים, מה עוד שמדובר בירידה שנתית של 8.3% ברמת המכירות (לעומת יולי 2008) – כלומר הנפילה הגדולה התרחשה מזמן, והתיקון שלה הוא מינורי ביותר. ואם לא די בנתונים הרשמיים, באים הדיווחים השוטפים מהשטח על אודות עונת 'מכירות-חזרה-לבי"ס', הנחשבות לחשובות מאוד (שנייה רק לזו לעונות חג ההודיה וחג המולד) בשוק האמריקני, והמצטיירות כ'גרועות ביותר מזה שנים רבות'.

בסה"כ, לכאורה מדובר במצב של כוסות שהן חצי ריקות וחצי מלאות, וכל אחד רואה מה שהוא רוצה לראות. אבל גם זו אינה התמונה האמיתית. כדאי להבחין בין התחומים המשתפרים 'על אמת', התחומים המשתפרים 'כאילו' והתחומים שכמעט ואינם משתפרים כלל.

כמעט כל התחומים המשתפרים 'על אמת' נמצאים בצד ההיצע – כלומר ייצור, תפוקה, מדדי מנהלי הרכש ושל סנטימנט עיסקי וכדומה. הסיבה שנרשמים שיפורים בתחומים אלה הוא בגלל עוצמת הירידה שהתרחשה בהם בחודשי הקריסה (ספטמבר – פברואר). כאשר הביקושים התאדו, היצרנים (בכל העולם) צמצמו בצורה דרסטית את רמות התפוקה שלהם. כתוצאה, נפלו גם המלאים בשיעורים גדולים ובמהירות חסרת-תקדים. עכשיו מגיע התיקון, הנדרש כדי לפחות להחזיר מלאים ורמות תפוקה לרמות מינימליות או סבירות – מבלי שיש בכך בשורה לגבי המשך אפשרי של מגמת ההתרחבות.

לעומת זאת, רובם המכריע של התחומים המשתפרים ב'כאילו' עושים זאת הודות להשפעה של ההזרמה והסיוע האדירים מצד הממשלות. הבורסות הן דוגמא בולטת לכך, אבל התופעה קיימת בתחומים ריאליים רבים, כגון:

א)      בתחום הנדל"ן בארה"ב, יש תנועה ערה של קונים לבתים המוצאים למכירה ע"י מלווים (כלומר בנקים) במחירים מגוחכים והנרכשים על ידי זוגות צעירים המנצלים את הריביות הנמוכות (הודות לתוכנית ההתערבות של הבנק המרכזי) והתמריץ המיוחד המוענק על ידי הממשלה. גל רכישות זה כן עוזר להפחית את עודפי ההיצע הרובצים על השוק, אבל אינו מבשר על שיפור אמיתי בענף הבניה. בינתיים, פג תוקפו של המורטוריום על foreclosures  שהונהג בלא מעט מדינות במטרה לאפשר למלווים וללווים להגיע להסדרים כתחליף להוצאת משפחות מבתיהם, וזרם תפיסות הבתים גובר שוב.

ב)      בתחום הצמיחה בסין: הצמיחה המואצת של סין בחודשים האחרונים נובעת מגל השקעות עצום, הממומן על ידי המדינה דרך מערכת הבנקאות הסינית. זה בהחלט עזר לבלום את ההשפעה ההרסנית שספג המשק מקריסת הייצוא, אבל רבות מההשקעות אלה אינן דרושות וסופם של החובות להימחק ושל המבנים שהוקמו להיות מנוצלים באופן חלקי, אם בכלל.

ג)        בתחום הייצור בגרמניה ובמדינות יצרניות אחרות: הצמיחה בגרמניה לפני המשבר, והנסיגה הדרמטית של המשק הגרמני במהלך המשבר, נובעות ממעמדה של מדינה זו כיצרנית מרכזית וייצואנית מספר אחד בעולם (לפי כמה קני מידה). ההתאוששות בצד ההיצע, הן האמיתי (חידוש מלאים) והן המלאכותי (השקעות סרק בסין ועוד) גורמת בהכרח לשיפור במצבו של גרמניה – אבל אין לשיפור הזה בסיס איתן או תוחלת חיים של ממש.

התחומים שכמעט ואינם משתפרים כלל הם אלה שלא חל שינוי לטובה במצבם הבסיסי. דוגמאות לכך הן – שוק העבודה בסקטור הפרטי בארה"ב; תחום הנדל"ן המסחרי בכל העולם; החשיפה של מערכת הבנקאות האמריקנית לתחום הנדל"ן המסחרי; חולשת הבנקאות האירופית; ומעל לכל – כוח הקניה של מעמד הביניים במדינות המפותחות.

כאשר מתמצתים את הוויכוח למהות העיקרית שלו, הוא לא נוגע לחצאי כוסות. כולם מכירים ביכולתן של ממשלות להתערב ולהשפיע על המשקים והשווקים בטווח הקצר, וכולם מסיכימים שלא יהיה בכך די כדי להניע את המשק לטווח הבינוני. הוויכוח הוא האם ההתערבות יכולה, מעבר לפועלה המבורך בבלימת הקריסה, להצית מגמת התרחבות שתלך ותגבר עם הזמן, מפני שסקטור משקי הבית והסקטור העיסקי יצטרפו לסקטור הממשלתי במאמץ; או שאין לתקווה הזאת בסיס ולכן כאשר השפעת ההמרצה תתפוגג, המשקים יגלשו חזרה למיתון (יותר או פחות חריף).

כל מי שדוגל בדעה השניה, כגון כותב זה, בהכרח מתייחס לחצאי הכוסות המלאות ככוסות רוח למתים.

הדולר פורץ – האם זה מעיד על התפנית?

נעבור להתפתחויות בשווקים הפיננסיים ביום שישי, ובראשן להתפתחות הדרמטית בשוק המט"ח.

לאור פרסום נתונים חיוביים ובלתי צפויים בתחום כה קריטי כמו התעסוקה והאבטלה, היינו מצפים לראות עליות בשוק המניות וירידות בשוק האג"ח הממשלתי – ואכן זה בדיוק מה שקרה. יתרה מזו, שוק המניות הבכיר – הבורסה של ניו יורק, כולל מדדי הדאו של המניות התעשייתיות DJIA)) ושל התחבורה (DJTA), כמו גם המדד הרחב של ה-S&P – רשמו כולם רמות שיא חדשות בראלי הנוכחי. לעומתם, מדד הנאסדא"ק לא הגיע לשיאים חדשים.

העירבוביה היתה אף גדולה מזו. בעוד מדד הבנקים המשיך להשתולל, כפי שעשה ביום ה', וזינק לרמות הכי גבוהות מאז נובמבר אשתקד (שהן עדיין ב-40% מתחת לרמות השיא שלו מלפני המשבר…). נתונים טכניים לגבי המסחר הכולל, כגון נפח המבחר העולה מול זה היורד, מספר המניות העולות מול היורדות, ועוד, היו בהחלט לא מרשימים. אבל בסה"כ היה זה יום טוב לשוק המניות, גם אם לא מצויין.

שוק האג"ח הציג תמונת מראה: היו ירידות חדות, כהמשך לירידות של יום ה' – אבל אלו התמתנו במשך היום, ולא נרשמו שיאים חדשים (לתקופה האחרונה) בשיעורי התשואות של האג"ח ל-10 ול-30 שנה. כלומר, יום רע אבל לא רע מאוד. להמשך קריאת 'הדולר פורץ – האם זה מעיד על התפנית?'

שוק העבודה: יותר טוב אין פירושו טוב

הסיפור הגדול של יום שישי, מבחינת הכלכלה, היה ללא ספק פרסום נתוני האבטלה והתעסוקה ליולי. כאן היתה בשורה חיובית של ממש, בדמות א) אובדן של פחות מרבע מיליון משרות בפעם הראשונה מאז פרוץ המשבר הגדול לפני כמעט שנה; ב) ירידה בשיעור האבטלה בעשירית האחוז; ג) עלייה מזערית באורך הממוצע של שבוע העבודה (כלומר במספר השעות השבועיות הממוצע). כל אחת מנקודות אלה היתה הפתעה: לדוגמא, הצפי לאובדן משרות היה מעל 300,000, גם אצל האופטימיסטים. להמשך קריאת 'שוק העבודה: יותר טוב אין פירושו טוב'

לקראת תפנית בדולר?

איזה יום בשווקים המקומיים היה לנו אתמול (ב')! אבל בהקשר המקומי סימן השאלה נראה מיותר לחלוטין . האירוע המרכזי של היום היה בשוק המט"ח והוא היה בגדר דז'ה וו לאירועי ה-14 במארס אשתקד – ומי שיבדוק יגלה שהרקע הבינלאומי אז היה דומה להפליא…

צעדו של פישר אתמול היה, לעניות דעתי, נכון, צודק, מתבקש, הכרחי – מה שאתם רוצים מהכינויים החיוביים (כולל גם אמיץ). כל הנימוקים שלי הוצגו בפוסט הארוך של שלשום, ונשאר רק לומר שההחלטה של היום מוכיחה שהנגיד גם סבור שעתיד תעשיות הייצוא חשוב יותר למדינת ישראל מעתידם של סוחרי המטבע. מובנת, עם זאת, רוגזם של הסוחרים – המקומיים והזרים – על כך שפישר ירק להם בפרצוף וסירב להיכנע לתכתיב שהעבירו לו לאחרונה, לפיו על פישר לנטוש את מדיניות ההתערבות ולתת להם לשחק באופן חופשי.

במשחק הפוקר הגדול פישר העלה מאוד את מחיר ההשתתפות, למעשה הוא שם על השולחן ערימה חדשה של ז'טונים. לא כולם ירצו להמשיך ולשחק מולו, וחלקם יתקפלו ויילכו הביתה, כך שהניצחון שלו בטווח הקצר מאוד הוא די מובטח. אבל מרבית מבקריו (שהם רבים מאוד – ראה במיוחד בגלובס בהקשר זה) מבין חוגי הסוחרים הפנימו את זה מיד, וטוענים שמול הניצחון בטווח המיידי, הוא יספוג מפלה בטווח הקצר-בינוני, מפני שאין ביכולתו לעמוד מול כל העולם.

ובכן – זה נכון. אבל מי שרוצה להבין את מה שקרה ולא סתם להתנפח ולעסוק בקלישאות, צריך להתחיל לא בהודעה בת שלוש-השורות של בנק ישראל על הטקטיקה החדשה שלו (מאתמול), אלא בסקירה החודשית השוטפת של בנק ישראל על שוק המט"ח ביולי (גם היא מאתמול). להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

לקראת תפנית בדולר?

איזה יום בשווקים העולמיים היה לנו אתמול (ב')! שוקי המניות עלו כמעט בכל מקום (אבל שימו לב לחולשה בשוק היפני, שנראית מהותית ולא מקרית; אל תשימו לב לחולשה בתל אביב בסוף היום, שנראית מקרית ולא מהותית). בארה"ב, הנאסד"ק עבר (סוף סוף) את רמת ה-2000, ומה שחשוב יותר – הS&P – עבר (סוף סוף) את רמת ה-1000.

עכשיו אפשר לומר שהראלי הגדול שהתחיל במארס הגיע לרמות שיועדו לו (על ידי מנתחי גלי אליוט) כרמות סבירות למהלך שהוא הרבה יותר מתיקון חולף – ושיטעה רבים לחשוב שהוא תחילתו של שוק שוורים ארוך-טווח. בטווח המיידי יש לצפות לתיקון, אולי משמעותי, אולם קיימת סבירות גבוהה יותר שהראלי לא גמור ושנראה עוד סיבוב של עליות וקביעת שיאים גבוהים אף יותר במהלך השבועות הקרובים, וסבירות נמוכה יותר שהשיא של הראלי נרשם בימים אלה. כמובן שכל האפשרויות פתוחות, אבל כך זה נראה.

מאידך, החוזק שהפגין שוק האג"ח בימי ה-ו בשבוע שעבר פשוט התאדה היום, והתשואות נסקו למעלה במקביל למחירי האג"ח הארוך והארוך מאוד שצנחו. הפרשנים במדיה ייחסו שינוי זה לנתונים הכלכליים החזקים (כביכול) שהתפרסמו היום, אבל זה נראה הסבר דחוק למדי. אולי החוזק היה טכני, לאחר הגיוס המסיבי של השבוע שעבר ולקראת סוף החודש, וייתכן כי  היה אתמול מעבר מסיבי מאג"ח בטוחים לסוגי נכסים בטוחים פחות. להמשך קריאת 'לקראת תפנית בדולר?'

מי שולט בשקל ולמי זה חשוב

מעניין לעניין באותו עניין: לפני שהדולר הופל שלב נוסף במסע ההיחלשות שלו, כמתואר באייטם הקודם, סיים השקל שבוע המסחר המקומי ברמות של פחות מ-3.80 וסביב 5.35 ליורו. בסיכום שבועי, מדובר בעוד שבוע חזק לשקל, המציב אותו הרבה מעבר לרמות שאפשר להרגיש בהן נוח, מבחינת תחרותיות ורווחיות הייצוא.

ואכן, הנושא של מה שמכונה בישראל כ'שער הדולר', כאשר הכוונה היא לשער השקל, פרץ במהלך השבוע החולף אל עמודי החדשות הכלליים ותפס מקום בשיחת היום, גם בחוגים לא-פיננסיים.

סיכום השבוע מצביע, לפחות לכאורה, על מגמות מנוגדות בשוק המט"ח: מצד אחד, העובדה שהשקל עולה, הן מול הדולר והן מול היורו, מצטיירת כתופעה 'שקלית' ולא כתופעה 'דולרית' – כלומר, מדובר בעליה בזכות השקל עצמו ולא בהיסחפות של המטבע הישראלי בתוך מהלך גלובלי רחב. מצד שני, עצם הדבר ששער החליפין הגיע לעמודים הראשונים של העיתונים הכלליים ולכותרות החדשות, מרמז – בדרך כלל – על מגמה שמיצתה את עצמה ושעומדת לשנות כיוון. להמשך קריאת 'מי שולט בשקל ולמי זה חשוב'

עוד מדרגה למטה בדולר – מתקרבים לתחתית

פרסום האומדן הראשון של התמ"ג האמריקני לרבעון השני, ביום ו' בבוקר שעון ניו יורק, היה אירוע חשוב מכמה בחינות.

הנתונים החדשים כללו גם תיקון רטרואקטיבי של הרבעונים האחרונים כמו גם של שנים רבות לאחור. הפעם נתעלם מההיסטוריה היותר עתיקה – כמו למשל שהמיתון של 2001 היה הרבה יותר קל מכפי שהעריכו בעבר, עד שהוא בקושי ראוי לכינוי מיתון (מהבחינה הסטטיסטית כמובן).

אבל לגבי ההיסטוריה הקרובה – של המיתון הנוכחי, שהתחיל מבחינה רשמית בסוף 2007 – העידכון קובע שהוא חריף יותר, עמוק יותר וגם ארוך יותר. מהנתונים עולה שגם ברבעון הראשון של 2008 היתה צמיחה שלילית בתמ"ג. יש לזה חשיבות גדולה, אולם החשיבות הרבה ביותר שמורה לנתונים הטריים ביותר, על אודות הרבעון השני של 2009, בו התכווץ המשק בקצב הרבה יותר איטי מאשר ברבעוני הקטסטרופה (האחרון של 2008 והראשון של 2009).

זוהי בשורה חיובית, אך בוודאי לא בלתי צפויה. ייתכן גם שהתמונה באשר לרבעון הראשון תשתפר עוד יותר כאשר יתפרסמו העדכונים לאומדן ראשון זה במהלך החודש/חודשיים הבאים. אבל לא נעסוק כאן בניתוח נתוני התמ"ג אלא בתגובה אליהם בשווקים השונים. להמשך קריאת 'עוד מדרגה למטה בדולר – מתקרבים לתחתית'