תרחיש חדש ומסוכן צובר תאוצה

לדיון המקובל בין שוורים לדובים על הצפוי בשווקים מצטרף אלמנט נוסף ומאיים: האפשרות של ‘מלט-אפ’. מה זה, איך זה קורה ומדוע זה כה מפחיד?

במצב עניינים נורמלי, הדיון לגבי שוקי ההון נערך בין שתי מחנות וסביב שני תרחישים כלליים. מחנה אחת, בעל אוריינטציה פסימית ומכונה ‘דובית’, טוענת שהשוק צפוי לרדת ומנגד, המחנה האופטימי מציג ניתוח מדוע שהשוק יעלה.

לאחרונה, וביתר שאת מתחילת 2018, נכנס אלמנט חדש למבנה הדיון הרגיל, בעיקר לגבי השווקים בארה”ב — אבל לא רק הם.

ברקע יש לציין שהמחנה הדובי  הלך והצטמצם מול העלייה הממושכת במדדי המניות מאז השפל ב-, וביתר שאת מול העליה הרציפה מאז נתחונו של טראמפ בנובמבר 2016.

במקביל, ה’שוורים’ רמסו את כל מי שעמד מולם. לא רק שהם ראו בעליות המתמשכות לאורך השנים התנהגות מוצדקת וסבירה אלא, לאור התפתחות של צמיחה כלל-עולמית בפעם הראשונה מאז 2006, הם ציפו להמשך ולהתעצמות של מגמת העליות. הם שואבים עידוד במיוחד מהעברת הרפורמה במיסוי בארה”ב והשפעתה על רווחיותן של פירמות רבות.

אולם, כאמור, עכשיו נכנס לדיון תרחיש שלישי שהולך וצובר תאוצה ומושך אליו תומכים משני המחנות הרגילות גם יחד.  מדובר בתרחיש הצופה לשווקים תהליך של  melt up, ומונח זה מתחיל להישמע בתדירות גבוהה.

מה זה? למונח אין מקביל בעברית במילונים האינטרנטיים המקובלים, וזאת בניגוד למונח ההפוך — melt down  — שכן מוכר ומתורגם בהקשר הכללי כ’משבר’ (אישי או מערכתי), ובהקשר הפיננסי כ’קריסה’. כפי שניתן היה לנחש, יש קשר הדוק בין שני המונחים, כפי שמסביר הלקסיקון למונחים של הפייננשל טיימס, בהגדרתו ל’melt-up’:

“זהו מונח לא-פורמלי המתאר שווקים החווים עלייה מהירה בערכם, בגלל ריצה מבוהלת של משקיעים המפחדים לפספס מגמת עלייה. בעקבות העליות הנגרמות על ידי ‘melt ups’, בדרך כלל מגיעות די מהר אחריהן ’melt downs’ “.

כלומר, מספר הולך וגדל של אנליסטים מסתכלים על התנהגות השווקים בימים ובשבועות האחרונים ומזהים היווצרות של תופעה חריגה ומסוכנת. תופעה זו מוכרת היטב כדפוס התנהגות של שוק שורי ארוך ומזדקן. שוק כזה מתנתק מההתנהגות המקובלת והרציונלית והופך לזירה ספקולטיבית טהורה. מצב שוק כזה זכור היטב: ההשתוללות של הנאסדא”ק בסוף שנות ה-90, עד לשיא במרס 2000 — שלאחריו, צנח המדד בכ-85%.

בהקשר העכשווי, תרחיש ה’מלט-אפ’ צופה — יותר נכון, חושש — שהשוק נכנס עכשיו לשלב של עלייה מהירה מאוד, שסופה הבלתי-נמנע הוא התפוצצות וקריסה המוחקת את כל העלייה שקדמה. בתוך כך, יש להדגיש כי מעצם טבעו של ה’מלט-אפ’, אי אפשר בכלל להעריך איפה זה יסתיים — מפני שאין כללי מדידה המתאימים למצב כזה. לכן ישנם אנליסטים מוערכים מאוד, דוגמת ג’רמי גרנת’ם, המדברים על כך שהשיא שמדד ה-P&S יכול לזנק בעוד 50% או 60% ולהגיע ל-3,400 או ל-3,700 — ואז ליפול את כל הדרך חזרה, ואף יותר.

אבל אף אחד — לא ‘שוורים’ רגילים ולא ‘דובים’ רגילים — אינו רואה בתרחיש הזה משהו חיובי, לא הטירוף המלווה את הסחרור למעלה ובוודאי לא את הקריסה שתבוא בעקבותיו. כל התקדימים מצביעים על דפוס קבוע, שבו המון ‘משקיעים’ קטנים ייסחפו לתוך בהלת הקניות, ירכשו מניות ברמות חסרות-הגיון, ויימחקו בירידה הגדולה. מנגד, אנשי השוק הוותיקים, שחוו את ה’מלט-אפ’ של 1998-2000 על בשרם, יתרחקו בעוד מועד.

התנהגות השווקים — בארה”ב, באירופה ובאסיה — בשבועיים הראשונים של 2018 מגבירה את החששות מפני ‘מלט-אפ’, מפני שמופיעות ומתגברות האפיונים של התופעה, כגון התרכזות הולכת וגדלה בקומץ מניות מובילות לצד ענין גובר מצד המדיה הכללית בנעשה בבורסות.

מובן שאין ביטחון שהתרחיש יתגשם במלואו. אבל אזהרותיהם של אישיות מוערכות על ‘מלט-אפ’ אפשרי מחייבות תשומת-לב מיוחדת מצד כל הגורמים המעורבים בשוקי ההון, פרטיים כציבוריים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *