שוק המניות בָּשֵל לקריסה – אבל האם שוק האג”ח מיצה את יכולתו לשמש מקלט?

בעיני המנתחים הטכניים, מצבו של שוק המניות האמריקני – כמו גם של  כלל השווקים בעולם המפותח – נראה בָּשֵל למעבר משחיקה לקריסה. אני חוזר לנושא זה היום לאור התנהגות השווקים השבוע, ובמיוחד לאור הירידות המשמעותיות שנרשמו בארה”ב אתמול (ה’). מדובר ביום מסחר חשוב בגלל מספר סיבות, ביניהן:

א)      הירידות מחקו לחלוטין (ובחלק מהמדדים החשובים, אף מעבר לכך) את העליות של היומיים הקודמים.

ב)      המחזור התרחב – שוב, בדומה לשבוע שעבר, המחזור הצטמק בימים בהן נרשמו עליות והתרחב בימים של ירידות. זוהי תופעה דובית מובהקת בעיני המנתח הטכני.

ג)        אינדיקטורים אחרים, כגון נפח המסחר במניות העולות ביחס לנפח המסחר ביורדות, מתנהגים בצורה שלילית מובהקת.

מעבר לפעילות בשוק עצמו, מעניין לראות את התפתחות הסנטימנט המקצועי. התפתחות בולטת של התקופה האחרונה – נגיד, החודשיים האחרונים – היא הדרך בה הולך ונבנה קונצנזוס דובי בתוך קהיליית האנליסטים הטכניים. מבלי לפרט את כל השמות וכל המוסדות, נדגים את התהליך בכך ש’אפילו’ המנתחים הטכניים של גולדמן סאקס הצטרפו לעמדה דובית חדה וגלויה.

כמובן שמרבית המנתחים של בתי ההשקעות והבנקים הגדולים אינם מוכנים (או מסוגלים?) להתבטא בקיצוניות. מעניין בהקשר זה להיזכר בבוב ג’נג’ואה, אנליסט בכיר של קבוצת RBS שזכה להערכה מרובה בחוגים מקצועיים, ושכתב ביוני שהוא מרגיש הכרח להיזהר מפני מפולת חמורה במיוחד המתקרבת הן בשווקים והן במשק. סמוך לאחר מכן, הוא סיים את תפקידו ב-RBS…לך תוכיח שהיה קשר בין הדברים.

אולם בכל מקרה ניתן לסכם ולומר כי בעוד מרבית האנליסטים המיינסטרימיים מצפים לירידות, קיימת קבוצה של אנליסטים עצמאיים המצפה למפולת חמורה. עבור הראשונים,  השאלה היא האם השווקים יתייצבו לאחר נפילה של 10-20%, בעוד שאצל האחרונים, השאלה הקריטית היא האם השווקים יחזיקו מעמד ברמות השפל של מארס 2009.

אני מניח שהתשובות יתבררו במהלך ספטמבר-אוקטובר, שהם חודשים המועדים לפורענות בורסאית ומפולות. העובדה שהשווקים הולכים ונשחקים כבר בחצי השני של אוגוסט תואמת לחלוטין את התרחיש הזה.

אך השאלה המסקרנת ביותר, שוב מהזווית הטכנית, נוגעת דווקא לשוק האג”ח. במקביל לשחיקה בשוקי המניות, היינו עדים למגמה של עליות חזקות באג”ח לטווח ארוך – מגמה שהואצה בשבועיים/ שלושה האחרונים. הן בארה”ב והן באירופה, נהירה של משקיעים לעבר אג”ח ממשלתיות גרמה לירידה מהירה ברמות התשואות, לאורך כמעט כל עקום התשואות.

הגיאות לא הצטמצמה לאג”ח ממשלתיות אלא הקיפה גם קונצרניות – גם אם המירווחים בין התשואות על אג”ח קונצרני בעלת תשואה גבוהה לתשואות על אג”ח ממשלתי התרחבו. (הסבר במילים רגילות: מה שקרה הוא שמחירי כל האג”ח עלו (ולכן התשואות ירדו), אבל מחיריהן של הממשלתיות עלו יותר מהקונצרניות – ולכן המירווח בין שני הסוגים  התרחב.

אבל אצל קונצרניות בעלות איכות גבוהה במיוחד, התשואות הן ברמות שפל היסטוריות: ג’ונסון אנד ג’ונסון הנפיקה בשבוע שעבר אג”ח ל-10 שנים בתשואה של 3%!

השאלה המתבקשת והקריטית היא האם מגמת העליות יכולה להמשיך, והאם רמת תשואות כה נמוכה יכולה להתמיד? דווקא עוצמת הנהירה לעבר שוק האג”ח היא התופעה המדאיגה, ואין פלא שרבים מדברים במונחים של ‘בועה מסיבית’ בשוק האג”ח.

תיקון משמעותי בשוק זה מתבקש, אבל אם אכן צפויות ירידות חדות בשוק המניות, קשה להאמין שנראה בו-זמנית ירידות גם בשוק האג”ח.

אולם בין ‘קשה להאמין’ ועד ‘לא ייתכן’ ששני השווקים ירדו במקביל, , כל שכן שמצב כזה הוא  ‘בלתי אפשרי’  (כפי שהפך נהוג לחשוב), קיים פער גדול. למדנו כבר שהסתברות נמוכה לגבי תרחיש מסויים אינה ערובה שזב לא יקרה. מי שלא מבין או לא מאמין, שיקרא את ספריו הנפלאים של נאסים טאלב.

נ.ב. ממש שלא במקרה, טאלב עצמו התבטא שוב השבוע בנושא שוק האג”ח הממשלתי (הוא מדבר על כך כבר כמה חודשים) וחזר על דעתו ששוק האג”ח הממשלתי הוא בועה אדירה שחייבת להתנפץ.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 + 5 =

*