צמד החמד – בנקים ודיור

השבוע החולף היה קשה עבור בורסות העולם – אבל הוא היה הרבה יותר קשה בארה”ב, שם הכיוון היה למטה כמעט ללא הספקה, מאשר באירופה, שם לו היה נגמר שבוע המסחר בצהרי יום שישי, היתה נרשמת יציבות או ירידה קטנה לעומת סוף השבוע הקודם.

אבל בסך-הכל ברור שהבורסות מפנימות, סוף-סוף, את ההרעה המתמשכת בנתונים הכלכליים המתפשטת סביב לעולם. ההכרה בשינוי מהותי באקלים הכלכלי חודרת לכל החוגים, אפילו לאופטימיסטים המושבעים בבתי ההשקעות, בעולם וגם בארץ. אולם, מאחר ותפקידם של האנליסטים והאסטרטגים במוסדות אלה הוא למצוא נימוקים בעד קניית מניות, לא ניכרת (עדיין) נימה של דאגה, לא כל שכן שבירה, בניתוחיהם השוטפים.

אדרבה, סקירות סוף השבוע של רבים מהם הסבירו מדוע ההאטה הכלכלית של החצי הראשון של 2011 – שאותה לא חזו (אלא להיפך) ושאת קיומה הם הכחישו לאורך שבועות רבים – תפנה את מקומה לתנופה מחודשת בחצי השני של השנה. אם כך יקרה, אזי יש לצפות לתפנית דומה בבורסות, לפחות אם אתה מאמין שהבורסות מקדימות את המגמות במשק הריאלי.

מי שלא משוכנע שיש קשר בין ביצועי המשק הכללי והבורסות, ואם יש קשר באיזה כיוון הוא פועל, ומי מוביל את מי, וכו’ – בקיצור, מי שלא מאמין בניתוח פונדמנטליסטי כבסיס להבנה וניתוח שוטף של שווקים פיננסיים בכלל ושוקי מניות בפרט, נשאר עם הניתוח הטכני. ביסודו, הניתוח הטכני טוען שהפעילות בשוק הוא הבסיס הנכון לניתוח המגמות בו. כל השאר – השיטות השונות והכלים המגוונים של הניתוח הטכני – הם אמצעים להשגת המטרה ההיא.

בבלוגים קודמים, הבלטתי את ההובלה של הסקטור הפיננסי/ בנקאי במגמת הירידה. הובלה זו עדיין נמשכת, למרות שביום שישי היא הופרעה על ידי גורם ממש טכני, בדמות העיצוב מחדש של מדדי ראסל. האירוע השנתי הזה גרם הפעם לתוספת משקל לחברות הפיננסיות ולכן הוא יצר ביקוש ‘מלאכותי’ מצד מנהלי קרנות ותיקים העוקבים אחרי מדדים אלה, שהיו צריכים ליישר את האחזקות שלהם בהתאם למשקולות החדשים שבמדד. כל זה הביא להתאוששות ניכרת במדד הבנקים אחרי שזה נפל בחדות בבוקר – אבל בסופו של יום, המדד רשם ירידה, אבל זו היתה צנועה ביחס למדדים האחרים ביום שישי.

אולם הבנקים אינם הענף המוביל היחיד. כדאי לשים לב גם למדד מניות הדיור – עוד ענף חבוט מהמשבר הקודם, שחווה התאוששות חלקית למדי בשנתיים החולפות: מדד מניות הדיור של בורסת פילדלפיה, שרשם רמת שיא של 255 בתחילת 2007 וקרס לרמה של 60 במרס 2009, הצליח לטפס עד ל-130 באפריל 2010 – וזו היתה שיא ההתאוששות שלו. מאז הוא תקוע בטווח מחירים בין 90 לכ-120, רמה שהשיג בפברואר השנה ולא הצליח לעבור, למרות שהשוק הכללי טיפס לגבהים חדשים בהמשך.

מהתרשים למטה ניתן לראות שהשבר החדש במדד הדיור התחיל בתחילת מאי, ביחד עם כלל השוק, והחריף מאוד בחודש הנוכחי – שוב, ביחד עם כל השוק. כלומר, מדד זה חדל לעלות כשהשוק עולה, אבל הוא יורד בעוצמה יתרה כאשר כלל השוק יורד. כתוצאה מכך, הוא צלל בחדות ומתקרב שוב לרמת ה-100. הוא סגר את השבוע ברמה שהיה בו לאחרונה בדצמבר 2010.

מדד מניות הדיור של בורסת פילדלפיה, יוני 2010 – יוני 2011

המקור: אתר הוול סטריט ג’ורנאל

מי שעוקב אחרי הנתונים השוטפים מתחום הדיור הפיזי, ועוקב גם אחרי התחזיות של המומחים האמיתיים בתחום זה – כגון רוברט שילר, שאמר בשבוע שעבר שהוא מצפה לירידות נוספות במחירי הבתים של לפחות 10% ואולי אפילו 25% — לא יכול להיות מופתע מהתנהגותו של מדד המניות הזה. גם התוצאות העיסקיות של חברות בניה מובילות שהתפרסמו לאחרונה, היו גרועות מאוד, וכמובן שאלה ‘הפתיעו לרעה’ את האנליסטים.

החוליים הרבים של תחום הדיור, כולל ענף הבניה, הבנקים והמלווים האחרים של משכנתאות, וכל תחומי הצריכה הנלווים לדיור, הם עמוקים מאוד והטיפול בהם יארך כמה שנים, במקרה הטוב. בינתיים, ה’דאבל דיפ’ בתחום הזה הפך מאיום ואזהרה לעובדה מוגמרת, ולמרות מצבו המצומק ומעמדו המושפל, הדיור משמש שוב כגורם מוביל הסוחב את המשק למטה.

אבל הפיננסיים והדיור, שהם תחומים המוכרים היטב למשקיעים כמוקדי צרות, אינם לבד – כפי שנראה בבלוג הבא.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

− 8 = 1

*