נא לזוז הצידה

אפשר להגיד את זה בצורה מנומסת יחסית – כגון “נא לזוז הצידה” – או אפשר להיות בוטה, דוגמת הקריאה המפורסמת של שר האוצר של פעם, יגאל הורוביץ ז”ל: “משוגעים, רדו מהגג!”. אבל מעבר לסגנון, המסר הוא זהה. השווקים הפיננסיים – ובמיוחד שוק האג”ח – הפכו למסוכנים מאוד, ושומר נפשו ירחק מהם.

מי שהיסס לרדת מהגג ולהתחבא במקום בטוח היה צריך להשתכנע השבוע לאור ההתפתחויות השליליות בשוקי האג”ח, הן בעולם והן בארץ. אצלנו, החליט נגיד בנק ישראל שלא להתמהמה עוד אלא להעלות את הריבית כבר עכשיו. אבל אין מדובר באירוע חד-פעמי: הוא יחזור ויעלה ויחזור ויעלה, עוד מספר פעמים. אולי יהיו הפסקות בדרך, אבל סדרת ההעלאות אינה צפויה להסתיים לפני שהריבית – שהיתה ברמת שפל היסטורי של 3.5% — תגיע ל-5%, וייתכן בהחלט שנראה רמה גבוהה אף יותר.

העלאת הריבית מכה ותמשיך להכות בשוק האג”ח, שבו נקבעים שיעורי הריבית לטווח ארוך — מפני שכאשר הבנק המרכזי מעלה את הריבית לטווח קצר, זה משפיע בהכרח גם על הריבית לטווח ארוך. עליית הריבית גורמת לירידה בערכן ובמחיריהן של האג”ח, כפי שהמשקיעים מתחילים לחוות על בשרם. עליה ממושכת בשיעור הריבית פירושה ירידה משמעותית בשוק האג”ח – ולכן מובטח לנו שתתנפץ האשליה שצמחה לאחרונה, כאילו שוק האג”ח הוא שוק סולידי שבו לא ניתן לספוג הפסד של ממש.

לדאבונינו, אין כל בסיס לרעיון הזה. ההיפך הוא הנכון: בשנים האחרונות, שיעורי הריבית בארץ ירדו באופן משמעותי, והמשקיעים באג”ח רשמו רווחים מכובדים למדי. אמנם, אין להשוות בין רווחים אלה למה שקרה בשוק המניות, אבל עיקרון ההדדיות פועל בכל השווקים: אם ניתן להרוויח אחוזים משמעותיים הרי שניתן גם להפסיד אותם, אם השוק הולך בכיוון ההפוך. בדיוק זה הוא מה שקורה בשוק האג”ח מאז אמצע מאי, ומגמה זו לא רק נמשכת אלא מתחזקת.

ניתן לא להפסיד – אבל בתנאי שמוותרים גם על הסיכוי להרוויח. כל מה שצריך לעשות הוא לצאת מהשוק ולשים את הכסף בפקדונות בנקאיים. מי שמפחד מהשקל יכול ללכת לפקדון בדולר או באירו, אבל זה סיכון מסוג אחר – סיכון מטבע. בכל מקרה, בפקדון אתה לא יכול לקבל פחות שקלים או דולרים ממה שהכנסת, כלומר אין סיכון שוק.

איך אפשר להיות בטוח שהריבית תמשיך לעלות? נודה שבדרך כלל קשה להיות בטוח לגבי כיוון הריבית. אבל היום איננו ‘בדרך כלל’. שלוש סיבות מבטיחות שהריבית תעלה, ובהרבה.

א. הנגיד שגה בצורה קשה בכך שהוריד את הריבית עד לרמה של 3.5%. הוא היה מאובסס לגבי חוזקו של השקל, שהגיע כזכור ל-3.93 לדולר באמצע מאי – מפני שעליית השקל גרמה למחירים הדולריים לרדת ודחפה את המדד לירידה מלאכותית. אבל הן בארץ והן בעולם, המחירים עולים – אנרגיה, דגנים, מתכות וכל מה שנוצר מהם – ומיד שהשקל נחלש, נחשפה האינפלציה הכבושה והיא פרצה החוצה. מדד יוני, שקפץ ב-0.7%, היתה סטירת לחי מצלצלת לנגיד וגרם לו להבין שאין מנוס מלהתחיל להעלות את הריבית מיד, במטרה להביא אותה לרמה סבירה יותר מהר ככל שניתן.

ב. המשבר בשוק המשכנתאות בארה”ב הולך ומחמיר, הולך ומתפשט. השבוע היתה בהלה גדולה בכל שוקי האג”ח בעולם. לא רק שהמחירים יורדים, אלא שמשקיעים שעד לאחרונה היו מוכנים לקנות כל אג”ח שכל מנפיק הציע להם, בלי לבדוק לטיבו, הפכו לבררניים ביותר. הם פשוט זזו הצידה ואינם מעוניינים לקנות סחורה.
ג. שני הגורמים האלה היו מספיקים כשלעצמם, אבל ממשלת ישראל נחושה לתרום את חלקה לחגיגה. גובר החשש שהשליטה ההדוקה בתקציב המדינה הולכת ונחלשת. אם כך יקרה, המדינה תצטרך לחזור וללוות מהציבור – כלומר למכור יותר אג”ח. כפי שכל סוחר יודע, אם מביאים יותר סחורה לשוק, המחירים יירדו, לא משנה אם מדובר בעגבניות או באג”ח.

נדיר להיתקל במצב שהדברים כה ברורים וכה חד-משמעיים. לאחר שנים של עליות כמעט רצופות, המחירים בשוק האג”ח – ה’סולידי’, כביכול – יורדים וימשיכו לרדת. ככל שתאריך הפדיון של אג”ח מסוים ארוך יותר, כך היא חשופה יותר ומסוכנת יותר. כל מה שנדרש הוא להשתכנע שהסיכוי להרוויח הוא קלוש ביחס לסיכון של הפסד, ולפעול בהתאם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 46 = 51

*