מהפך! הדמוקרטיה ניצחה

במדינת היהודים אין זה מקובל לדבר על תופעות חיוביות. ניסיון לציין עובדות חיוביות, המגובות בנתונים, ייתקל בסירוב לשים לב. כל שכן, הצגת טיעון המוכיח שמצבה של מדינת היהודים שפיר, משתפר ועולה בהרבה על זה של מדינות רבות המוכתרות בתקשורת הישראלית כ”נאורות” ו”מתקדמות” — תיחשב כהתנהגות בלתי-נסבלת, או פשוט כחוסר שפיות.

ובכן: תוצאות הבחירות לכנסת ה-20 מצטיינות בשלושה הישגים חשובים אשר אך לפני שבוע היו נראים רחוקים, לא-סבירים או ממש בלתי-אפשריים.

לפי הסדר הכרונולוגי, ההישג הראשון הוא ששיעור ההצבעה בבחירות האלה עלה באופן משמעותי — ב-4.5 נקודות האחוז, מרמה של 67.8% ב-2013, ל-72.36% הפעם. אמנם נכון, לא חזרנו לרמות של 79-78% שהיו שכיחות בשנות ה-80 וה-90, אבל זו עדיין התוצאה הטובה ביותר במאה הנוכחית, ורחוק מרמות השפל של 64-63% שנרשמו ב-2003 ו-2006.

יתרה מזו, מסתבר ששיעור ההצבעה עלה אצל כל קבוצות המצביעים הגדולות, ערבים ויהודים, ליכוד ועבודה, וכו’. כל המפלגות הגדולות השקיעו מאמצים רבים להוציא את המצביעים שלהן מהבית ומהאדישות שלהם — וכנראה שזה הצליח.

למה זה חשוב? מפני שבסופו של יום, אחוז ההצבעה הוא המודד הטוב ביותר של מצב הדמוקרטיה במדינה כלשהי. אם אנשים מצביעים מרצונם החופשי, בעד משהו או מישהו או אפילו נגד משהו או מישהו, זה מפני שהם חושבים שזה חשוב ושהקול שלהם בכל זאת עשוי להשפיע.

עובדה היא שבכל העולם (הדמוקרטי) אחוז ההצבעה בבחירות נמצא בנסיגה מזה שנים רבות. כך היה גם בישראל, אבל המגמה התהפכה. זהו הישג גדול, שהקרדיט עבורו מתחלק בין הרבה פוליטיקאים ממפלגות רבות, שפעלו לעודד אנשים להצביע, אבל בסופו של דבר מגיע בעיקר למיליוני המצביעים שסיפקו את הסחורה. ותודה גם למזג האוויר, שתרם את חלקו הלא-מבוטל…

ההישג השני הוא בהצבעה עצמה — לא רק בעובדה שאנשים טרחו להצביע, אלא בזהות המפלגות שעבורן הצביעו. כאן קרה דבר אדיר שלמרות חשיבותו המכרעת נעלם מעיני מרבית הפרשנים הפוליטיים, החיים באקווריום קטן וחושבים שזה העולם כולו.

בעוד שבכל רחבי אירופה — ולמעשה כמעט בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם — התופעה השלטת היא של היחלשות המרכז ותנועה חזקה של קולות ממפלגות המרכז העיקריות אל עבר מפלגות קיצוניות, של הימין או השמאל, או לעבר מפלגות בדלניות, סקטוריאליות, חד-נושאיות או סתם הזויות, אצלנו קרה בדיוק ההיפך.

המרכז, הכולל מפלגות מרכז ממש וגם מפלגות מסורתיות של המרכז-ימין ושל המרכז-שמאל, התחזק בצורה משמעותית. לעומת זאת, כל המפלגות הקיצוניות והסקטוריאליות נחלשו. הקולות זרמו מהקצוות אל עבר המרכז — מהבית היהודי לליכוד, מהליכוד לכולנו, ממרצ למחנה הציוני, ואפילו מעלה ירוק למרצ. הקיצונים הימניים, שהתלכדו במפלגת “יחד”, לא משכו קולות והקיצוניים השמאליים שהתבצרו במרצ איבדו קולות. אפילו ה”פיראטים” איבדו קולות לעומת 2013…

למי שאינו ער להלכי הרוח באירופה, אולי זה נשמע טריוויאלי — אבל אדם כזה מנותק לחלוטין מהמציאות הפוליטית העולמית. בארה”ב, הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים נגררים לעמדות קיצוניות על ידי האגפים הקיצוניים שלהם ולכן המדינה הופכת משותקת ובלתי-משילה. בבריטניה, הבחירות שתתקיימנה ב-7 במאי צפויות ליצור מצב של תוהו ובוהו שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה הפוליטית של המדינה, בגלל הנהירה של מיליוני מצביעים ללאומנות האינפנטילית של UKIP, או הלאומנות ההזויה של ה-SNP, או לעולם הדמיוני של הירוקים… בעוד שתי המפלגות ‘הגדולות’ מצטמקות ואף אחת מהן לא תשיג רוב ברור.

זאת באשר לדמוקרטיות מבוססות. באשר למה שקרה ביוון ומה שעומד לקרות בספרד, ועל המגמות בגרמניה, שוודיה ועוד, לא נרחיב את הדיבור כאן. מי שעוקב יודע, ומי שחי באשליה ששוודיה היא מדינה ליברלית נאורה — שיבושם לו, וחבל לעורר אותו ממנה.

ההישג השלישי הוא עדיין פוטנציאלי, אבל עצם העובדה שניתן לדבר על ממשלה יציבה שתחזיק מעמד לפחות שלוש שנים מהווה שינוי דרמטי, הן לעומת הצפי של טרום-הבחירות והן לעומת המציאות בכנסת הקודמת.

באופן יותר קונקרטי, העובדה שהמפלגה המנצחת קיבלה 30 מנדטים היא הישג וממילא תנאי הכרחי להקמת ממשלה יציבה שתוכל להחזיק מעמד למספר שנים. התנאי הנוסף הנדרש הוא שלא תהיה מפלגה אחרת בתוך הקואליציה עם מספיק כוח להפיל לבדה את הממשלה — ותנאי זה כמעט קוים, מפני שרק ‘כולנו’ של כחלון תוכל לעשות זאת, ויידרש לו מניע כבד-משקל להסתכן במהלך כזה.

לזאת אפשר להוסיף עוד הישג-משנה לדמוקרטיה: הבחירות יצרו מפלגת אופוזיציה ברורה וגדולה, שגם היא יצאה מחוזקת מהבחירות ולכן מסוגלת להציב את עצמה כאלטרנטיבה ריאלית.

לסיכום, יש להעריך את תוצאות הבחירות בשני מישורים — ביחס למה שהיה בכנסת הקודמת, וגם ובמיוחד ביחס למגמות הפוליטיות ותוצאות הבחירות במדינות דמוקרטיות, בפרט באירופה.

על בסיס זה, נקבעו שלוש עובדות בולטות:

הרבה יותר אנשים הצביעו.

אנשים הצביעו עבור מפלגות גדולות, מפלגות מרכז, מפלגות בעלות תפיסה כללית, ולא עבור מפלגות קיצוניות, בעלות תפיסה בדלנית / סקטוריאלית / הזויה.

בחירות מאפשרות ומסייעות להקמת קואליציה וממשלה יציבה

אמנם אלו רק עובדות, ולא סיסמאות או מאוויים, אבל בסופו של יום, העובדות הן שקובעות.

אפילו כשהן חיוביות.

One Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

+ 27 = 31

*