למה אין שיאים בבורסה הסינית?

בעוד הבורסות בארה"ב וברוב המדינות המפותחות ממשיכות לנפק שיאים חדשים — של כל הזמנים או לפחות של שנים רבות — הרי שהבורסות בסין וסביבתה אינן משתתפות בחגיגה.

היה מקום לחשוב שהחולשה היחסית של השווקים במזרח אסיה קשורה למשבר מול צפון קוריאה, אבל מסתבר שלא זו הסיבה. ראשית, המשבר  נמשך הרבה זמן ובכל זאת, במהלך השנה הנוכחית רשמה הבורסה של דרום קוריאה — המדינה המאוימת ביותר ע"י המשבר — עליות חדות.

בכלל, אחד האפיונים הבולטים של אווירת הטירוף האופפת את המערכת הפיננסית העולמית הוא ההתעלמות הכמעט-מוחלטת מהתפתחויות גיאו-פוליטיות, והמשבר בצפון-מזרח אסיה היא דוגמה מובילה לאפיון זה.

בפועל, המגמה בבורסת סיאול קשורה יותר להתפתחויות כלכליות מקומיות מאשר לנושאים שוליים כגון מלחמה גרעינית שתמחק את סיאול מעל פני האדמה ותחסל את מרבית תושביה. זה מסביר מדוע הבורסה צנחה לאחר פרסום נתוני יצור תעשייתי גרועים מאוד במהלך המסחר ביום חמישי, בעוד שהירידה שנרשמה בה בתחילת המסחר באותו יום — שעות ספורות לאחר שיגור נוסף של טיל צפון קוריאני — הייתה קטנה יותר ותוקנה ברובה תוך זמן קצר.

אבל הסיפור הגדול הוא סין. זה נכון, כמובן, בכל הקשר — של גיאו-פוליטיקה, של פוליטיקה פנימית, של כלכלה וסחר, וגם של תנועות פיננסיות ושל תנודות בבורסות. ובהקשר לבורסות בסין, הסיפור נשמע מוזר, מפני שהוא שונה כל-כך מהמגמה השלטת בבורסות ארה"ב וברוב מדינות אירופה. אמנם נכון שמאמצע מאי ועד אמצע ספטמבר, נרשמו עליות בבורסות סין — אבל קדמה לעליות האלה ירידה די חדה באפריל-מאי.

יותר מוזר היא העובדה שמאז אמצע ספטמבר, הבורסות הסיניות 'הפגינו' יציבות — בו בזמן שכל העולם עלה. וגם העליות של מאי-ספטמבר היו מתונות למדי. אבל השבוע חל ניתוק מוחלט בין בורסות סין לעמיתיהן המערביות, כאשר  הראשונות ירדו בעוד שהאחרונות המשיכו לעלות.

ההתנהגות הזאת נראית מוזרה, אבל היא אינה מהווה תעלומה. ההסבר לה טמון בלו"ז הפוליטי הסיני, שסבב השנה סביב הקונגרס החמש-שנתי של המפלגה הקומוניסטית — אירוע מרכזי בחיי המדינה. המפלגה שולטת בכל ויעדה העיקרי הוא שמירה על יציבות פוליטית-חברתית — בכלל, אבל במיוחד לקראת וסביב לאירועים גדולים כגון הקונגרס. לכן היה צורך באווירה חיובית — בדמות עליות מתונות —  יחד עם יציבות נטולת זעזועים שליליים, חלילה, אך גם בלי חגיגה בורסאית שתמשוך תשומת-לב מהאירוע המרכזי.

הפוליטיקה הפנימית של סין מספקת הסבר הגיוני להתפתחויות בבורסות הסיניות, אבל גודלה ועוצמתה הגדלה-במהירות של כלכלת סין מביאות לכך שמה שקורה בסין לא  בהכרח נשאר בסין. להיפך: המדיניות הננקטת על ידי ממשלת סין ביחס למשק, לבורסה ולמערכת הפיננסית בסין משפיעות מאוד על כל העולם.

בארה"ב, באירופה וגם בישראל יש חוסר מודעות — הגובל בהכחשה — באשר לעוצמת ההשפעה הסינית. רבים, כולל בחוגים פיננסיים, עדיין שרויים באשליה שהיה זה ה'פד' האמריקני, אז בראשות ברננקי, ש"הציל את העולם" מקריסה כללית ב-2008-09. בפועל, התפקיד של הסינים, הודות לעוצמת התגובה שלהם כמו דם למהירותה, היה מכריע. לאורך השנים מאז, הסינים המשיכו להמריץ את המשק שלהם, להזרים סכומים דמיוניים כדי להמשיך ואף להגביר את תנופת ההשקעות ואת מודל הצמיחה מוטת-הייצוא שהפך אותם לכלכלה השנייה בעולם.

למדיניות זו, שננקטה רק משיקולים של תועלת למפלגה ולסין, היתה השפעה אדירה על הכלכלה העולמית — שני שלישים מהצמיחה העולמית מאז 2009 נושא תוית ‘Made in China’. במקביל, להתפתחויות בסין היתה השפעה לא פחות גדולה על המערכת הפיננסית העולמית – ובתוכה הבורסות.

ההזרמה המונטרית  בסין גלשה גם אל מחוץ לגבולות המדינה, למרות שהמערכת הפיננסית הסינית עדיין פועלת במשטר של מגבלות המנתק אותה משאר העולם. הכספים זרמו באפיקים גלויים ורשמיים, דוגמת רכישה מסיבית מצד סין של אג"ח אמריקני, ודוגמת השקעות מסיביות של ממשלת סין במדינות רבות מסביב לעולם. והם זרמו גם בדרכים בלתי-רשמיות ואף בלתי-חוקיות, ששימשו לאליטה הסינית המתרבה והמתעשרת בקצב ובהיקף עצום להבריח חלק משמעותי מהונה אל עבר מקומות שנתפסו אצלה כבטוחים יותר.

ההזרמה האדירה — יצירת כסף דרך מערכת הבנקאות שבשליטת הממשלה וניתובו לצורכי השקעות — לא רק השחיתה את כל המערכות, היא גם חדלה להיות יעילה. חוק התפוקה היורדת פועל גם בסין, וקצב הצמיחה יורד שם מזה כמה שנים — למרות שכמות הכסף הנשפך לתוך המשק ממשיך לגדול. כל טריליון יואן שולי מפיק פחות תועלת בדמות צמיחה, תעסוקה, ייצור וייצוא.

מנהיג סין, שי ג'ינפינג, מודע היטב לכל זה ואף פועל באופן נמרץ נגד השחיתות, בעוצמה הרבה יותר גדולה מקודמיו. יחד עם זאת, הוא מודע גם לצורך להבטיח קצב צמיחה גבוה (אם אמנם הרבה יותר נמוך מבעבר), כדי לשמר את יציבותה ה פוליטית-חברתית של סין ובכך להבטיח את המשך שלטון המפלגה.

עכשיו, בעקבות הקונגרס המפלגתי, מעמדו האישי של שי לא רק חוזק אלא הגיע לרמה גבוהה יותר מכל קודמיו מאז מאו דזה-דונג. תוכן נאומו המרכזי (של 3.5 שעות!) בקונגרס, כמו גם התוכניות והמדיניות שהתקבלו שם, מבהירים שפניו של שי — וממילא של סין — הן להמשך והעמקת המאבק נגד שחיתות וגם לכרסום מסיבי בפעילותה של 'בנקאות הצללים' והמערכת הפיננסית הלא-רשמית שצמחה בפראות.

 

אמנם נכון, הממשלה דאגה להזרים שוב הרבה כסף (המספרים דמיוניים, אבל אם נגיד טריליון דולר, לא נגזים ואולי נטעה בחסר)  למשק במהלך השנה לקראת הקונגרס — כדי לוודא שהנתונים הכלכליים השוטפים יתאימו ל'תחזיות' ויחמיאו למנהיג. מסתבר, לפי ניתוחים של אנליסטים, שגם הזרמה זו בקושי סיפק את הסחורה הדרושה — עדות נוספת לכך שהאסטרטגיה הזו מיצתה את עצמה גם מבחינה כלכלית/ פיננסית.

אבל בין כך ובין בך, שי מתכוון לצמצם את זרם הכסף למפעלים ממשלתיים כושלים ולדכא את בנקאות הצל.  כל זה יביא — תיקון, כבר מתחיל להביא — למחנק אשראי. התשואה על אג"ח ממשלתי ל–10 שנים נוגע כבר ב-4%, אבל הלחץ העיקרי מורגש באשראי לזמן קצר, שם הריבית נסקה לרמות המבטאות מחסור אמיתי.

מהלכים אלה כבר גורמים לחיסול של השקעות בחו"ל, ובוודאי שפוגעים בנטיה וביכולת להשקיע בחו"ל — הן בפירמות ועסקים, והן בנדל"ן למגורים בניו יורק, לונדון וערים בחוף האוקיאנוס השקט כגון ונקובר.

במקביל, ה'פד' מעלה את הריבית, כמו גם הבנק אוף אינגלנד ובנקים מרכזיים אחרים. ה-ECB  מוריד את היקף ההזרמה שלו. אבל כל הצינורות האלה הם משניים לעומת הברז הסיני העצום. אם הוא ייסגר בהיקף משמעותי, ההשפעה השלילית — בדמות צמצום בזרם הנזילות שהעלה את כל הבורסות המערביות השנה ולאורך כל התקופה מאז המשבר  — תורגש בכל העולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*