עדות מרישמה לשינויים שחלו במערכת הכלכלית-פיננסית העולמית בשנה החולפת, בכיוון של הסתגלות להתפתחויות שליליות מאוד — ומאידך גיסא גם בסטימנט בשווקים בשבועות האחרונים, תוך יכולת להתנער מבשורות קשות — הגיעה אתמול מלונדון.

שר האוצר הבריטי, אלסטאר דרלינג, הציג בפני הפרלמנט את התקציב של ממשלת בראון לשנה הפיסקלית 2009-2010, שכלל בשורות איוב שהיו מדהימות הן בגודלן המספרי והן במשמעותן הכלכלי-פוליטי-חברתי. אבל התגובות לכל זה היו מינוריות, בשווקים ובמדיה. הליש”ט אמנם ירדה אחוז עד שניים מול הדולר והאירו — אבל בימינו, גם תזוזה כזאת אינה נחשבת חריגה או מבהילה.

מה היה בתקציב? הכותרות המשמעותיות היו כדלהלן:

שיעור הצמיחה המשקית הנצפית ע”י האוצרהורד לשנה הנוכחית (2009) ולשנה הבאה – לרמה של מינוס 3.25-3.75% השנה, ושל פלוס 1-1.5% ב-2010. יש בכך הפחתה של 2.5%, לגבי 2009, ושל חצי אחוז לגבי 2010, לעומת התחזית שנכללה בסקירה החצי-שנתית שהוצגה בנובמבר אשתקד. מצער להיזכר כי אך לפני שנה, בתקציב ל-2008-09, היה הצפי לצמיחה ב-2009 ברמה של 2.25-2.75%, ול-2010 ברמה של 2.5-3% — חיובי כמובן. בכך בא לידי ביטוי המלא המהפך האדיר שחל בעולם בכלל, ובבריטניה בפרט, במהלך 12 החודשים שחלפו.

• לא פחות חמור מתחזית קודרת זו היא התחזית האופטימית לגבי השנים המרוחקות יותר. החל מ-2011, מצפה האוצר הבריטי שהמשק הלאומי יצמח בשיעור של כ-3-3.5%, שהוא שיעור הרבה יותר גבוה מהממוצע ארוך-הטווח (מאז 1980), ואף יותר גבוה מקצב הצמיחה שנרשם במחזור הגיאות האחרון, שניזון מאשראי זול וצרכנות-יתר. תחזית זו יצרה תגובות של תדהמה ובוז אצל המנתחים העצמאיים, על חוסר-סבירותה הקיצוני.
• הצמיחה השלילית הצפויה השנה, והנמוכה בשנה הבאה, תורמים כמובן לעליה משמעותית בהוצאות הממשלה – במונחי תל”ג, ההוצאות הממשלתיות יעלו השנה מכ-39% לכ-43%! – ולקיטון משמעותי בהכנסותיה ממיסים – ירידה של כמעט שתי נקודות אחוז השנה. כל זה יוצר את הגירעון הגדול ביותר שידעה בריטניה בתולדותיה, מלבד בשנות מלחמה: 12.4% במונחי תל”ג. נתון זה עולה בהרבה על כל התחזיות הקודמות, גם הפסימיות ביותר. כל מילת תואר אפשרית – נוראה, מזעזעת, וכדומה – מתגמדת מול הנתון עצמו.
• גירעון אמתני כזה יוצר, בהכרח, בעיות קשות במימונו. ואכן, התחזית על אודות כמות הכסף שהממשלה תצטרך ללוות בשנת הכספים הבאה – 175 מיליארד ליש”ט – היכתה בדהמה את האנליסטים של שוק האג”ח, מפני שהוא לא רק עלה על תחזיותיהם הגרועות ביותר, אלא השאיר את אלה הרחק מאחור. אותו דבר אמור לגבי כמות ההנפקות שהממשלה תזדקק לבצע בשנת הכספים הבאה, המגיעה ל-220 מיליארד ליש”ט, בגלל פדיונות וצרכים אחרים.
• שוב, אם לא היה די במצב המיידי, שהוא שחור משחור, התחזית לגבי גודל הגירעון בשנים הבאות, וצורכי הגיוס הניגזרים מגודלו, הוא לא פחות שחור. גם על בסיס תחזיות הצמיחה האופטימיסטיות-עד-כדי-גיחוך שהציג האוצר, הגירעון יישאר ענקי לאורך השנים הבאות. כשלושת רבעים מהגירעון של 2009-1010 הוא מבני ולא מחזורי, ולכן הוא איננו נעלם עם חזרת המשק לצמיחה מהירה (כביכול).
• המשמעות היא שבשנים הבאות – קרי, לאחר הבחירות הבאות, החייבות להיערך עד אמצע 2010 — יהיה צורך לקצץ בצורה מסיבית בהוצאות הממשלה ולהעלות מיסים.

זוהי תמונת המצב בבריטניה – כרגע. חשוב מאוד לציין כי כל הנ”ל אינו אלא תחזית, וככזאת היא מצטרפת לסידרה של תחזיות שכל אחת מהן היתה יותר גרועה מקודמתה. כאמור, זו האחרונה הורידה בצורה מסיבית את הצפי לגבי הצמיחה בשנה הנוכחית, וממילא בגירעון. כמו”כ, הרבה מהגידול בצורכי הגיוס של הממשלה נובע מתוכניות ההצלה של הבנקים הבריטיים, להן היא התחייבה. אין כל ערובה שנאמרה המילה האחרונה בנושא זה – היד בהחלט עדיין מושטת, וכך גם ידיים רבות אחרות.

סיכומו של דבר: מסתבר מעבר לכל ספק שהגאות הכלכלית בבריטניה בשנים 2003-2007 היתה מלאכותית, ניזונה מנחשול של אשראי וממדיניות ממשלתית בלתי-אחראית. במקרה הטוב, המדינה תצטרך לעמול קשה מאוד ולאורך שנים ארוכות כדי להתגבר על מכה אנושה זו, שהיא הנחיתה על עצמה.

אבל בריטניה איננה המקרה הטוב. היא המקרה הרע, אולי הרע ביותר במערב אירופה (מתחרה עיקרית – ספרד). היא נמצאת בתהליך מתקדם של ריקבון מוסרי, היא נטולת זהות עצמית וממילא נטולת מנהיגות ותחושת גיבוש לאומי. היא הולכת ומתפוררת מבפנים – היותה המדינה האנטישמית ביותר באירופה מהווה סימפטום אחד, אמנם בולט, של תהליך זה.

כאשר האבטלה תעלה אל מעבר ל-10%, ובהמשך אף גבוה הרבה יותר; כאשר שירותי הרווחה יקרסו מחוסר תקציבים וחוסר ייעול מושרש; כאשר האיסלמיסטים הקיצוניים יגבירו את לחצם על המימסד להעניק להם אוטונומיה דתית, חברתית, משפטית ותרבותית; או אז יקרוס הממלכה המאוחדת כישות פוליטית, ואולי גם תפשוט את הרגל כישות משפטית-כלכלית.