זה התחיל

הטוב, הרע והמכוער

japanese style

מתוך אוסף השקרים והשטויות שמערכת ההשקעות הממוסדת החדירה אל החשיבה הכללית והשיחה הציבורית, אחד האווילים ביותר הוא ששוק המניות “מנבא” את העתיד לבוא במשק הריאלי. לטענה הזאת אין שחר, ומעולם לא היה לה על מה להתבסס, כפי שסקירה היסטורית יכולה ללמד.

אבל, בדומה להרבה שקרים אחרים בתחום זה, רעיון זה נקלט והפך לנחלת הכלל. כנראה שזו הסיבה שדווקא בימים האחרונים — החל מיום חמישי שעבר, וביתר שאת אתמול (א’) ובמיוחד היום (ב’) — התחיל הציבור הרחב (בארץ וברוב העולם המפותח) להיות מודאג. כלומר, הודות לירידות בבורסות, שהתפתחו בינתיים לכדי “מפולת”, “קריסה”, ושאר מונחי לקסיקון הקטסטרופה של העיתונות, התעורר הציבור לכך שיש ממה לחשוש, ושאולי הכיוון של הכלכלה (המקומית/ עולמית) אינו בהכרח חיובי.

אם התעוררות מאוחרת זו לא היתה כה עצובה ופתטית, היא היתה תופעה מצחיקה למדי. גם אם נניח שהציבור הרחב אינו עוקב אחרי מחירי הברזל והנחושת וחומרי יסוד אחרים ולכן לא יודע שהם צוללים מזה שנתיים/שלוש, הרי שכל אחד מודע היטב למה שקרה למחירי הנפט בשנה האחרונה. אז מה חשב אותו ציבור — שסעודיה, רוסיה, ניגריה וכו’ החליטו לחלק מתנות חינם לכל תושבי העולם?

כלומר, להגיד שהכתובת היתה על הקיר יהיה ניסוח מטעה לעומת מה שקרה, מפני שהביטוי ההוא נתפס כמתייחס לאירוע עתידי שניתן לחזות. כאן מדובר לא באירוע, אלא בתהליך, ולא במשהו עתידי אלא במשהו שכבר מתרחש וצובר תאוצה מזה חודשים ארוכים ואולי אף שנים.

מדוע, אם כן, נפקחו עיני הציבור רק בעקבות מפולת בורסאית כלל-עולמית? מפני שכאמור, הציבור חונך, תודרך, ותורגל להסתכל על הכלכלה דרך המערכת הפיננסית, ובעיקר דרך הבורסה. הכלל הוא פשוט: ירידות בבורסה הן רעה חולה, אבל עליות זה תמיד דבר טוב.

השווקים מתו — ימותו השווקים!

מול תפיסת עולם מושרשת זו, שהפכה למוסכמה שאסור לערער עליה, הגיע הזמן לערער לא רק עליה אלא על כל פולחן השווקים הפיננסיים והחדרתם למרכז השיח הכלכלי.

נתחיל בקביעה חד-משמעית: מה שקרה בשווקים בימים האחרונים אינו ‘תיקון’, ולא אירוע חולף, ואין בו בשורה לגבי המשק הריאלי — ולא כל שאר ההבלים המופצים בתקשורת הפיננסית ואף הכללית.

מה שקרה בימים האחרונים הוא ששוקי המניות התחילו לסגור את הפער העצום — ניתוק חסר תקדים במקרים רבים — בינם המציאות במשקים הריאליים. אפשר לומר גם שהיה פער גדול בין שוקי המניות לבין שווקים אחרים, בראשם שוקי האג”ח ושוקי הסחורות, בהם קיימת מזה זמן (בין שנה לארבע שנים) מגמת חולשה המצביעה על העדר ביקושים עולמיים ועל כוחות דפלציוניים מתגברים.

ההוכחה המובהקת לעוצמתם הגוברת של כוחות הדפלציה הינה העובדה שלמרות סכומים דמיוניים שהוזרמו לשווקים הפיננסיים על ידי בנקים מרכזיים מסביב לעולם, המשקים הריאליים הלכו ונחלשו, האינפלציה לא “הרימה ראש” ורק הנכסים הפיננסיים נהנו מהשיטפון המונטרי.

אבל השווקים הפיננסיים שילמו מחיר יקר ביותר עבור סיוע נדיב זה שהוענק להם, בעל כורחם, על ידי הבנקים המרכזיים והממשלות. הם חדלו לתפקד. תפקידם של שווקים הוא לאפשר קביעת מחירים לנכסים נסחרים על ידי מיפגש חופשי בין קונה מרצון למוכר מרצון. מיפגשים אלה אינם מתנהלים עוד, מפני שהגורמים הרשמיים פועלים בשווקים ומעוותים את המחירים בהתאם לרצונם. המחירים הנקבעים אינם משקפים עוד הערכה של כלל השוק על טיבו של נייר ערך מסויים, על חברה מסויימת או על מדינה מסויימת, אלא משהו אחר — מעוות, מלאכותי, שיקרי.

בנוסף, הרכישות המסיביות של הממשלות והבנקים המרכזיים בשווקים גרמו למצב של “ייבוש הסחורה”, כלומר הנזילות של השווקים נפגע קשות. אם לא די בכך, הרגולציה המתהדקת הוציאה מהשוק שחקנים גדולים רבים וחשובים, שפגעה עוד יותר בנזילות.

סיכומו של דבר, השווקים הפיננסיים של היום אינם מתפקדים כראוי. מרבית המחירים אינם משקפים “ערך כלכלי” כפי שזה נתפס באופן מסורתי, וחוסר הנזילות גורמת לתנודתיות גבוהה בהרבה מהרגיל ברגע שמופעל לחץ על השוק — כפי שראינו בימים האחרונים.

בכוונתי לחזור לכל הנושאים האלו ולהרחיב בהם את הדיבור. לעת עתה, ולאור ההתפתחויות הדרמטיות של הימים האחרונים — ובמיוחד לאור ההתעוררות של הציבור, לפחות באופן זמני, לסכנות הטמונות בשווקים ומעבר להם — אסתפק בכמה אמירות כלליות מאוד.

  • בהקשר הצר של הבורסות (המערביות), ראינו את הירידה המשמעותית הראשונה מאז 2013, ואולי אף מאז 2011. אולם די בירידה מוגבלת זו לוודא (מבחינת כמעט כל שיטות הניתוח הטכני) שאכן הסתיימה שוק השוורים הארוך שהתחיל בנקודת השפל של מרס 2009, והתחיל שוק דובים.
  • לאור אורכו ועוצמתו של שוק השוורים המנוח, ועל רקע תהליכים הרבה יותר ארוכי-טווח, יש להעריך ששוק הדובים שזה עכשיו התחיל יהיה החמור ביותר מאז שנות ה-30 (כלומר הוא יהיה חמור יותר מזה של 2007-2009). ייתכן גם שהוא יהיה חמור אף מזה של שנות ה-30.
  • מה שחשוב הרבה יותר הוא שמשבר בורסאי/ פיננסי זה יהיה ביטוי למשבר כלכלי עמוק וארוך, בעוצמה לא פחותה מזה של השפל הגדול של שנות השלושים. משבר זה כבר התחיל ברוב העולם, וצפוי להתפתח עכשיו במהירות.
  • ישנם דרכים להעירך לקראת הבאות, כאשר הצעדים הדרושים משתנים בהתאם לגילם ומצבם המשפחתי, הכלכלי והתעסוקתי של כל פרט ומשק בית. אבל הצד השווה של כל הצעדים וכל הדרכים הוא שנדרשת הכרה והפנמה של קיומו של המשבר ושל הצורך הנגזר להיערך ולנקוט בכל הצעדים האפשריים.
  • הצעד הראשון והפשוט ביותר — אך הקשה ביותר למרבית הציבור לקבל ולפעול על פיו — הוא לחסל כליל את תיקי ניירות הערך. במקום לדון ביתרונות וחסרונות של כל מניה וכל אג”ח, הצעד הנכון בשלב מוקדם זה של המשבר, כאשר המחירים עדיין קרובים מאוד לרמות שיא, הוא ליצור דף נקי על ידי חיסול מוחלט. Go to cash. באמת, וללא דיונים נוספים (מעבר לטקטיקת עיתוי של היום / מחר / שבוע הבא — בכל מקרה, לא לפעול בשווקים המטורפים האלה ללא הגבלות מחיר ועם הדרגתיות מסוימת).
  • אולם רובו המכריע של הציבור, גם אם התעורר לחוש דאגה מסוימת, ישמח לבלוע את גלולות ההרגעה שכבר מחולקות על ידי הממשלות וסוכניהן, הממסד הכלכלי והתקשורת המיינסטרימית.

לא היה ניתן לכתוב דברים כאלה, לא כל שכן רעיון כה מרחיק לכת, לפני שבועיים. אז הם היו זוכים מיד לנפנוף וביטול, בעוד שהיום הרבה אנשים יחשבו דקה או שתיים לפני שינפנפו אותם. אחרים ינסו ליישם אותם באופן חלקי או מלא, אבל היועצים המקצועיים שלהם בבנקים ובבתי ההשקעות יורידו אותם מכך חיש מהר.

השורה התחתונה היא חזרה לכותרת. התחיל תהליך שיהיה נורא, קשה ואכזרי. כנראה שהוא לא יהיה ארוך במיוחד, מפני שהמערכות כבר נהרסו מבפנים. חלק אינטגרלי מהתהליך הוא ההכרה ההדרגתית והגוברת של הציבור לגבי מה שקורה לו, לנכסיו, לעתידו. על הכרה זו אפשר רק לומר “יפה שעה אחת קודם” וגם “כל הקודם זוכה”.

2 Comments

  1. Pingback: דבר נביא הזעם | תמריץ

  2. תודה על ההתייחסות הרחבה והעניינית.

    הטיעונים שלך על אודות היכולות — המדומות, לפי תפיסתי — של הבנקים המרכזיים הם רציניים, ובכוונתי לדון בהם באופן מעמיק בפוסטים עתידיים.

    לגבי נבואות הזעם ונכונותם — עוד חזון למועד…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

96 − = 88

*