זה הבנקים, טיפש!

היום האדום בבורסות, על אודותיו כתבתי ביום ראשון, מתפתח לשבוע אדום למדי. הגענו ליום רביעי ובינתיים המגמה הכללית בכל העולם היא כה שלילית שרוב הבורסות יורדות כמעט כל יום, ובדרך הן עוברות ציוני דרך רבים המאשרים שמתפתחת מגמה שלילית מובהקת. חלק מהתמרורים הם מהסוג ה’מספרי’ – בורסת מומבאי סוף-סוף נפלה היום אל מתחת לרמת ה-18,000 איתה היא נאבקת כבר זמן ממושך – והן מהסוג הטכני הטהור, כגון קווי תמיכה, קווי מגמה, ממוצעים נעים ל-50 ול-100 ימים, ועוד כהנה וכהנה.

ברקע נמשכת טפטוף בלתי-פוסק של נתונים כלכליים שהם ברובם הגדול שליליים. אתמול, לדוגמה, פורסם עוד מדד פעילות אזורי בארה”ב, הפעם מטעם הבנק הפדרלי של ריצ’מונד, ווירג’יניה. גם הוא הצביע על ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית, ובמקרה הזה הירידה היתה מספיקה גדולה להעביר את המדד לשלילי (כלומר התכווצות ברמת הפעילות הכלכלית הנמדדת). אבל בין אם מדד מסויים מצביע על הפחתה בקצב ההתרחבות ובין אם מדד אחר מציע על הצטמקות ממשית, המגמה של שניהם זהה – בכיוון של הרעה בתנאי המשק.

על רקע זה, אין פלא שהאנליסטים מקצצים במרץ את תחזיותיהם לגבי קצב הצמיחה של המשקים ברבעון השני, ולפעמים לשנה כולה. אתמול, לדוגמה, הוריד ג’י.פי. מורגן את התחזית שלו למשק האמריקני – אולם רק לרבעון השני, תוך התוויית התקווה שתחול התאוששות בקצב הצמיחה בחצי השני של השנה. שלשום היה זה גולדמאן סאקס שהוריד את התחזית לסין – במקרה זה לרבעון ולכל השנה. אלה רק דוגמאות בולטות.

החולשה במשקים והורדות התחזיות לצמיחה מוצגים כנגזרת ביש-מזל של האסונות ביפן והשלכותיהם על שרשרת ההספקה העולמית. מעבר לצרה זו, כך טוענים האופטימיסטים, המצב בעצם בסדר. קשה לדעת אם מדובר בהיתממות או רשעות, אבל מה שחשוב הוא שזו טענה אווילית. המצב לא בסדר. המצב נורא והוא הולך ומתדרדר מיום ליום.

מי שרוצה לפקח את עיניו כלפי מה שקורה ומה שמסתמן, יכול לעשות זאת בכמה דרכים, מהן נזכיר שתיים ונציג אחת. דרך אחת היא לעקוב אחרי התשואות של האג”ח הממשלתי של מדינות ה-PIIGS באירופה. כאשר אג”ח לשנתיים של ממשלת יוון נסחרת בתשואה באזור ה-25%, והאג”ח ל-10 שנים נסחרת סביב ה-16%, ברור שמבחינת השוק יוון כבר פשטה את הרגל. הדיון באירופה עכשיו הוא סביב מתי להכיר בכך באופן רשמי, אבל מאחר וההשלכות של הכרה זו הן כה מרחיקות לכת, כל אמצעי לדחוק את הקץ ינוצל עד תום.

כפי שכבר ידוע היטב, הבעיה העיקרית הכרוכה בפשיטת רגל של יוון היא שמהלך זה יסב בעיות קשות, עד כדי קיומיות, לבנקים המחזיקים במרבית החוב הווני, בעיקר בנקים גרמנים, אך גם שוויצריים וצרפתיים. ומאחר ומערכת הבנקאות העולמית כה ריכוזית וכל הבנקים הגדולים בעולם קשורים זה בזה בדרכים כה רבות, הרי שהמשבר המרחף מעל הבנקאות האירופאית הוא בהכרח משבר עולמי.

על רקע זה כדאי להציג את מדד הבנקים העיקרי של שוק המניות האמריקני, ה-KBW. (יש גם מדדים אחרים לענף הבנקאות בארה”ב, וכולם מציגים אותה מגמה בסיסית. הדבר המפתיע הוא שאין מדד לבנקאות האירופאית. כלומר, אני לא מצאתי כזה. אם מישהו מכיר, שיפנה אותי אליו – תודה רבה).

התרשים הראשון מציג את התפתחות המדד בשלושת החודשים האחרונים. בשונה מכל המדדים המובילים, הנמצאים עדיין מעל ובסביבת רמת השפל  אותה הם כרו באפריל – והרחק מרמת השפל שנרשמה במרס – הרי שמדד זה נמצא במגמת ירידה מובהקת, בולטת לעין ובלתי-פוסקת לאורך כל התקופה האחרונה. בתחום קריטי זה, אין הססנות, אין “מצד זה אך מצד שני”, אין כלום – מלבד ירידה מתמשכת.

תרשים 1: מדד ה-KBW, שלושת החודשים האחרונים

מקור: אתר הוול סטריט ג’ורנאל

אמנם נכון, המדד הזה רשם שיא בראשית השנה הנוכחית, ברמה של 55-56 (לעומת 49 היום). אולם, שוב בשוני בולט מכל שאר המדדים החשובים, לא מדובר ברמת שיא מאז השפל הגדול של מרס 2009. במקרה של מדד הבנקים, השיא של ההתאוששות של השנתיים האחרונות נרשם כבר באפריל 2010 – ראו תרשים 2. מאז אותו שיא המדד עולה ויורד, אבל הוא לא מתקדם למעלה כפי שעשתה כלל הבורסה וכמעט כל המדדים הענפיים. בתחום הבנקאות, ההתאוששות היתה קצרה והיא הסתיימה לפני למעלה משנה. עכשיו המדד חוזר לרמות של 45-50, שהן קרובות לרמות השפל של השנתיים האחרונות.

תרשים 2: מדד ה-KBW, מאי 2009 – מאי 2011

מקור: אתר הוול סטריט ג’ורנאל

לבסוף, השוני האחרון בין מדד הבנקים לבין כלל הבורסה. המדדים העיקריים החזירו לעצמם במהלך ההתאוששות ממרס 2009 את מרבית הירידה המסיבית שהם ספגו במפולת של 2007-2009. יש שהחזירו רק 60-70%, ויש שהחזירו מעל 80%. אבל בכל מקרה מדובר בחלק הארי של הירידה.

לא כך אצל הבנקים. המדד שלהם הגיע לשיא הרבה לפני הבורסה הכללית, בתחילת 2007. הוא נפל הכי הרבה, והתאושש הכי מעט. הכל מוצג בתרשים 3, ששווה הרבה יותר מאלף מילים.

תרשים 3: מדד ה-KBW, מאי 2006 – מאי 2011

מקור: אתר הוול סטריט ג’ורנאל

רק עוד הערה אחת: מקובל אצל האנליסטים (האמינים, לא אלה שעובדים אצל בנקים ומוסדות פיננסיים גדולים אחרים) שמצבם של הבנקים האירופאיים חמור יותר מזה של הבנקים האמריקנים. מה שבטוח הוא שמשקלן של מערכות הבנקאות האירופאיות ביחס למשקים שלהן וביחס למשק האירופאי כולו גדול בהרבה מזה של מערכת הבנקאות האמריקנית ביחס למשק האמריקני.

סוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

63 − = 62

*