הטוב, הרע והמכוער

התפוררות הדמוקרטיה באירופה נמשכת

 

אחרי שקראתי באחד מאתרי החדשות הישראליים שהבורסה בתל אביב עולה היום (א‘), על רקע הפחתת המתיחות הגיאו–פוליטית באזור, הרגשתי הרבה יותר טוב. אמנם נכון, כאשר המתיחות הגיאו–פוליטית גוברת, הקו המוביל במיינסטרים מדיה הוא שנושאים גיאו–פוליטיים אינם משפיעים באופן מהותי על הבורסה, אבל בכל זאת טוב לדעת שישנה הפחתה (שיספרו את זה לביבי, לשטייניץ ובמיוחד לעוזי ארד) ושזו – לא הפחתת הריבית, לדוגמה – מביאה לעליות בבורסה.

אין לך אישור טוב יותר ומשמעותי יותר שהכל בסדר, מאשר עליות בבורסה. העובדה שבחודשים האחרונים, כמעט כל הבורסות במדינות המערב רשמו שיאים חדשים, לפחות של כמה שנים אם לא של כל הזמנים, היא ללא ספק ההוכחה הניצחת שהמצב הכלכלי טוב ונהיה יותר טוב. לכן הפיגור של תל אביב היה מדאיג – מדוע אצלנו אין שיאים חדשים? עכשיו, שרשמנו היום שיא של למעלה משנתיים (כך דווח), אפשר להירגע.

גם באתונה נשמעה אנחת רווחה במהלך השבוע החולף, לאחר שאנג‘לה מרקל זכתה לניצחון מוחץ בבחירות בגרמניה ביום ראשון שעבר. הבורסה היוונית עיכלה את החדשות והחליטה שהדרך סלולה לאישור חבילת הצלה נוספת (השלישית במיספור הרשמי) ויצאה למסע עליות.

אז אולי באולימפוס הבורסאי ביוון הכל נראה טוב – אבל למטה, אצל בני התמותה, המציאות שונה בתכלית. התפוררות הכלכלה היוונית נמשכת, האבטלה גואה והמערכות הממשלתיות קורסות. כתוצאה, נחשפו השסעים הישנים–נושנים בחברה היוונית – בראש וראשונה בין אצולת הממון לבין המוני העם, אבל גם בין הימין והשמאל הפוליטיים–חברתיים, שניהם בעלי עבר מפואר של קיצוניות אידיאולוגית ויריבות אלימה, עד כדי מלחמת אחים עקובה מדם בשנות הארבעים המאוחרות של המאה הקודמת.

הכניסה אל חיק האיחוד האירופי הייתה אמורה להשכיח את העבר הזה ולהחליף אותו בעידן של ליברליות וקידמה, כלכלית וחברתית – והודות למימון הגרמני–צרפתי הרב, כך אכן היה לאורך שנות התשעים ועד למשבר הכלכלי העולמי. אבל ההתקדמות היתה ברובה מדומה, הכלכלה נסוגה מכל בחינה חשובה והבלוף הגדול נחשף עם חילופי השלטון באתונה באוקטובר 2009.

כן, כן – אנחנו חוגגים עוד מעט את יום ההולדת הרביעי של המשבר הגדול באירופה. זה התחיל ביוון והמדינה ההיא ממשיכה להוביל את תהליך ההידרדרות הכלל–אירופאית. הכלכלה היוונית נהרסה מבפנים על ידי השחיתות המקומית ואח“כ נסדקה על ידי משטר הצנע הציני שהוכתב ליוון על ידי הטרויקה – האיחוד האירופי, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית, שמאחוריהם עמדה גרמניה של מרקל.

לגמרי שלא במפתיע, האסון הכלכלי–חברתי ביוון הצמיח כוחות פוליטיים אפלים, בראשם מפלגת השחר הזהוב – מפלגה ניאו–נאצית, אנטישמית וקסנופובית לפי מיטב המסורת האירופאית. בזכות אפיונים אלה, היא זכתה בהמון קולות והפכה לכוח פוליטי של ממש.

עכשיו, לאחר שראפר בעל דעות שמאלניות נרצח על ידי אוהד של השחר הזהוב, החליט הממסד הפוליטי לעבור למתקפה כוללת, לפני שיהיה מאוחר מדי. אולי העיתוי הושפע מניצחונה של מרקל ואולי היא גם נתנה את הסכמתה (קשה להאמין שלא, הרי היא בעלת הבית באתונה) – ואולי דווקא היוונים למדו לקח משכניהם בעבר השני של הים הגדול, המצרים. כך או אחרת, השחר הזהוב הוצא בשבת אל מחוץ לחוק וכמה מראשיו נעצרו.

כדאי לצפות בקטע קצר ברויטרס בו מצהיר שר המשפטים היווני שלכולם מובטח משפט הוגן.

אמנם צריכים להיות מעל גיל מסויים כדי להיזכר בחונטה היוונית של שנות השישים (ומקביליה בספרד ופורטוגל) – אבל אני די בטוח שהחור בהשכלה של הדור הצעיר בתחום מעלליהם של משטרים פאשיסטיים באירופה יבוא על תיקונו תוך זמן קצר למדי.

במקביל להתפתחויות\הדרדרויות ביוון, הממשלה באיטליה נפלה ויש שם ‘משבר פוליטי‘. אפשר לטעון, בצדק, כי מצב של נפילת ממשלה ושיתוק שלטוני הם בגדר עסקים כרגיל באיטליה, אבל בכל זאת, על רקע המצב השברירי הכללי באירופה והצלחת המפלגות הקיצוניות (במיוחד “חמישה כוכבים” של בפה גרילו) בבחירות האחרונות שהיו אך בפברואר השנה, מאבקי ההישרדות של ברלוסקוני עלולים לגבות מחיר כבד, כלכלי ופוליטי, בארץ המגף — שידעה בעצמה עשורים תחת שלטון המגף הפאשיסטי.

ולקינוח, בבחירות הכלליות באוסטריה היום נחלשו שתי המפלגות הגדולות והתחזקו המפלגות הקיצוניות יותר, במיוחד בימין.

לסיכום, הדפוס האירופאי של השנים האחרונות הוא ברור, מוכר ומצמרר. החריגה שנרשמה לפני שבוע בגרמניה היא ייחודית בנוף האירופי, כמו הצטמקות שיעור האבטלה בגרמניה בשנים האחרונות – ויש קשר הדוק בין שני הפרמטרים, הן בגרמניה (לטובה) והן בכל רחבי אירופה (לרעה).