השאננות עדיין שולטת במערכת הפיננסית

מערכות הייעוץ בכל העולם ממשיכות להצביע על צמיחה גוברת, אבטלה יורדת ורפורמות.
אבל כל אלה בנויים על חול בדמות חוב, ועליית הריביות מאיימת למוטט אותם.

 

שיחת ייעוץ בתחום ההשקעות הפיננסיות שתתקיים היום, בכל מקום ובכל שפה, תתנהל על בסיס אותם עקרונות, אותן אקסיומות ואותן הנחות עבודה ששולטות בכיפה בשנים ובעשורים האחרונים — ולכן בהכרח תתגלגל לאותו יעד.

היועץ יכוון את הלקוח לעבר השקעות בעלות רמת סיכון גבוהה יחסית, במטרה לשפר את התשואה על ההשקעה. הוא יעשה כל מאמץ אפשרי למנוע מהלקוח להשקיע באפיקים ומכשירים בעלי סיכון נמוך באופן מובהק. מול הרעיון להחזיק את הכספים במזומן — עו”ש או פיקדון יומי — או אפילו במכשירים הקרובים למזומנים, כגון אג”ח לטווח מאוד קצר — היועץ הממוצע פשוט יצחק ואחר כך ישפוך בוז ולעג.

ואם הלקוח יעז לשאול, אבל הרי לאחרונה היו גל ירידות שהקיף כמעט את כל השווקים הפיננסיים? על זה ישיב היועץ, שאמנם כן היו ירידות — וטוב שהיו! הרי כל אחד יודע, או צריך לדעת, שהשוק יכול לעלות וגם לרדת, ואם לאחר תקופה ממשוכת נטולת ירידה של ממש — וכמעט ללא ירידה בכלל — הגיעו כמה ימי ירידות, הרי שזה טבעי ואפילו רצוי ומבורך. בוודאי שאין להיבהל מכך או להסיק מסקנות מרחיקות לכת.

 

 שירת ההרגעה של היועץ

אם הלקוח יעשה קצת שיעורי בית לפני השיחה עם היועץ, ויגלה ויאמר לו שהוא קרא שהתשואות על אגרות החוב בשוק האג”ח עלו באופן משמעותי בתקופה האחרונה — והאם אין בכך כדי להדאיג? יסביר לו היועץ שדווקא לא. לא רק שאין בכך כדי להדאיג, אלא להיפך — העלייה בתשואות הינה תופעה חיובית, מפני שהיא מצביעה על שתי מגמות חיוביות שיש לברך עליהן.

המגמה החיובית הראשונה, היא שהטיפול הארוך בכלכלה העולמית החולה, שנמשכת מאז המשבר הפיננסי הגדול של 2008-09, הצליח. ההצלחה הזו מתבטאת בכך שהעולם חווה עכשיו צמיחה כלכלית מסונכרנת בכל הכלכלות הגדולות (ארה”ב, סין, אירופה ויפן) בפעם הראשונה מאז 2006. היא מתבטאת גם בכך שהאבטלה בכל המדינות ירדה וברבים מהן — בראשן ארה”ב — שוק העבודה כבר נמצא במצב ‘הדוק’, שבו אין עוד עובדים רבים המסוגלים למצוא עבודה אבל עדיין מובטלים. כתוצאה מכך, מסתמנת עלייה ברמת האינפלציה, כולל בשכר, לאחר שנים של אינפלציה אפסית או שלילית ממש.

המגמה החיובית השנייה, היא של מדיניות כלכלית תומכת-עסקים באופן מובהק בארה”ב, אשר ביחד עם המדיניות הכלכלית הנבונה בסין ושל מאמצים גדולים של היפנים והאירופאים, יוצרים ציפייה שהמצב הכלכלי העולמי ימשיך וישתפר.

כל ההתפתחויות האלה, הן אותן שכבר נרשמו והן הצפויות לנבוע מצעדים שננקטו, מאפשרות ואף מחייבות התנתקות הדרגתית ממדיניות ההרחבה המונטרית המסיבית שהונהגה עם פרוץ המשבר, לפני עשור. כתוצאה, הריביות מתחילות לחזור לרמות יותר נורמליות מבחינה היסטורית. על כל זה יש לברך ולא לפחד.

לכן, לדברי היועץ, המסקנה האופרטיבית מכל הנ”ל הוא להתמיד במדיניות השקעה המניחה ומצפה לצמיחה כלכלית של מדינות, גידול משמעותי ברווחיות החברות ושיפור במצבם של משקי הבית. כל אלה מצדיקות ומחייבות תיק השקעות הבנוי במטרה להשתתף וליהנות מהמגמות החיוביות. תיק כזה יכלול מרכיב משמעותי של מניות, וגם מרכיב גדול של אג”ח שהונפקו על ידי פירמות (‘אג”ח קונצרני’, בעגה המקצועית) לתקופות בינוניות וארוכות.

 

הכל בנוי על חוב

מול הסברים כה ברורים ונימוקים כה משכנעים, כמעט כל לקוח יתיישר עם היועץ שלו — שבו יש לו אמון, אחרת לא היה מדבר אתו מלכתחילה. מה עוד, שהיועץ הוכיח את עצמו על פני שנים לא מעטות.

ואכן, דברי היועץ נכונים ברמה העובדתית — ישנה צמיחה, קיים שיפור, נחקקו רפורמות, וכו’ וכו’. ישנה רק בעיה אחת, אבל היא מספיקה לקעקע את כל הטיעונים של מערכת הייעוץ המוסדית, בארץ כמו בכל העולם.

לבעיה ההיא קוראים ‘חוב’. כל השיפור המאוד איטי וההדרגתי שנרשם בכלכלה העולמית, מארה”ב ועד סין ואירופה, הושג בזכות כמויות אדירות — טריליוני דולרים — של חוב חדש שהתווסף בעולם.

  • מדינות ריבוניות הגדילו את החוב שלהן כדי להציל בנקים קורסים, לתמוך בפירמות כושלות ולממן מערכות רווחה יקרות ובזבזניות. לא היה להן את המקורות העצמיים לכל זה, אבל הן לוו מהעתיד — ועוד במחירים הנמוכים ביותר בהיסטוריה, הודות לפעולת עיוות שיטתי של הבנקים המרכזיים שנועדו להחזיק את הריבית ברמה סופר-נמוכה.
  • פירמות לוו כספים, מפני שהעלות של ההלוואות הייתה אפסית. במקום לבנות מפעלים חדשים ולהגדיל את מצבת העובדים שלהם, הם ניצלו את הכסף כדי לרכוש את המניות של עצמן — ובכך להעלות את מחירי המניות ולזכות את החברי הדירקטוריון וההנהלה בבונוסים ענקיים — ו/או לרכוש חברות אחרות ברמות שווי דמיוניות (תחשבו טבע/ אלרגן).
  • משקי בית לוו מכל מי שהיה מוכן להלוות להם, אם כדי להשיג את הדברים שאחרת לא היו יכולים להרשות לעצמם, ואם רק כדי לשמר את רמת החיים שלהם כאשר רמת ההכנסה שלהם משכר וכו’ לא יכלה לשאת אותה רמת חיים.

חוב כשלעצמו אינה מהווה בעיה, לפחות כשלוקחים אותו. הבעיה מגיעה, לכל המאוחר, כאשר נדרשים לפרוע אותו, או יותר מוקדם, כאשר נדרשים לשלם ריבית שוטפת עליו. מי שמתקשה לפרוע את הקרן, לא כל שכן לעמוד בתשלום הריבית, פושט את הרגל — אלא אם כן הוא יכול להשיג חוב נוסף. זה לא פותר את הבעיה הבסיסית שלו — אלא דווקא מחריפה אותה — אבל זה כן מסלק, לעת אתה, את הבעיה הרגעית הלוחצת.

מי שמוכן להודות שהמשבר של 2007-09 נוצר על ידי עודף חוב, ומבין את העובדה שמאז ועד היום שורשי המשבר ההוא לא טופלו אלא הוכחשו, הודחקו וטואטאו תחת שכבות נוספות של חוב, יבין שהבניין המפואר של הצמיחה העכשווית והצפי לצמיחה עתידית בנויים על חול בדמות חוב.

דווקא בשלב זה של התפתחות העניינים, מגיע ממשל טראמפ עם סדרת יוזמות שיביאו להגדלה משמעותית בגירעון — כלומר צורך בחוב נוסף בכמות ובקצב של כטריליון דולר לשנה. גם אם הצעדים יביאו לצמיחה נוספת, כפי שהממשל מצפה אך אחרים מסתפקים לגביו, עדיין ייצא שכרם בהפסדם. אותו דבר אמור לגבי החוב התופח של משקי הבית — ועוד לא הזכרנו את המשבר המתהווה בקרנות הפנסיה בגלל הנזק המצטבר שנגרם להן על ידי עשור של ריבית נמוכה מלאכותית.

על רקע המגמות במשק האמריקני במדיניות המוניטרית- ההעלאה הדרגתית של הריבית, ובמדיניות הפיסקלית- בהרחבה מסיבית של הגירעון והצורך ללוות, השתנתה המגמה בשוק האג”ח, מעליות לירידות במחירים, וממילא מירידה לעלייה ברמת התשואות.

עלייה זו בתשואות כבר מעיבה על השווקים הפיננסיים, כפי שגל הירידות של סוף ינואר- תחילת פברואר סימן. הוא כבר מכה בשוק הדיור האמריקני, בגלל זינוק במחירי המשכנתאות. הוא מכביד על כל הלווים, מהממשל הפדרלי ועד אחרון משקי הבית הנשענים על שימוש בכרטיסי האשראי שלהם.

המשך המגמה של עליית הריבית והתשואות על האג”ח ימוטט את כל מה שנבנה לאורך השנים על בסיס זמינות של חוב זול, בהיקף בלתי מוגבל. כתוצר לוואי של תהליך זה, השאננות של הממסד הפיננסי תיסדק ותתפורר, ובמקומה תצמח דאגה ולבסוף פאניקה.
אבל אז יהיה כבר הרבה יותר מדי מאוחר עבור הלקוחות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*