המדינה עשירה — אז מה?

הטוב, הרע ומכוער

המדינה עשירה — אז מה?

ביום האחרון של השנה האזרחית, הלמ”ס בוחר להיכנס לקרב אבוד מראש, בכך שהוא מקיים מסיבת עיתונאים שבה מוצגים נתונים על אודות ביצועי המשק הישראלי בשנה המסתיימת.

פעם זה היה עובד והנושא — וממילא הלמ”ס — היה זוכה לכותרות. אבל בעידן החדש, אין לאף אחד זמן לנתוני מקרו, במיוחד כאשר מולם מוצג סיכום השנה בבורסה, ועוד כל מיני סיכומים של כל מיני נושאים, רובם אינפנטיליים להחריד.

למען האמת, לו היה מתקיים דיון אמיתי סביב הפרסום הזה ומסיבת העיתונאים הזו, היו המתנגדים יכולים לטעון שחוסר העניין התקשורתי והציבורי הוא מוצדק, מבחינה מקצועית גרידא. זאת מפני שבניגוד לבורסה, לגביה ניתן לסכם באופן סופי ומוחלט את כל הנתונים ברגע שהמסחר מסתיים ביום המסחר האחרון, מה שמציג הלמ”ס איננו הסיכום האמיתי של ביצועי המשק בשנה היוצאת, אלא אומדן.

כפי שהסטטיסטיקנים של הלמ”ס מקפידים לציין, הנתונים המתפרסמים מבוססים על כל מה שידוע עד לשלב הכנת האומדן — בתוספת אומדן לגבי החודש, חודשיים או אפילו שלושה חודשים שלגביהם אין עדיין נתונים רשמיים. כלומר, בעצם מדובר בסיכום של שלושת הרבעונים הראשונים, ובנוסף הערכה לגבי הרבעון האחרון.

ואם מצב זה נכון בכל שנה, ופוגע בתועלת של טקס הפרסום גם בשנה נורמלית (אם יש דבר כזה), הרי שהשנה העיוות הנגרם מההישענות על אומדנים הוא גדול במיוחד. העיוות של 2014 מתחיל מזה שהרבעון השלישי שובש בגלל מבצע ‘צוק איתן’ — אבל כבר מזמן ברור שהשיבוש הזה היה זמני ומוגבל, אלא שאין עדיין נתונים רשמיים לגבי התפתחות תחומים רבים במשק בחודשים האחרונים של השנה.

העיוות של 2014 ממשיך בזה שברבעון האחרון התעצמה מאוד ההתפתחות הכלכלית הביתית החשובה ביותר של השנה, שהיא הפיחות בשקל (לא רק עליית הדולר בעולם, אלא ירידת ערכו של השקל, כפי שכבר דובר כאן ועוד ידובר). אמנם נכון, זה לא ישנה כל כך את הנתונים הגולמיים של 2014, אבל זה כן משנה לחלוטין את המגמה במשק ואת הצפי.

כלומר, על בסיס התפתחויות ישראליות, לא ניתן לדבר על 2014 כיחידת זמן מגובשת. בפועל, החצי הראשון של השנה התאפיין במציאות אחת — של תהליך האטה הולך וגובר, בעיקר בגלל שהייסוף של השקל חנק את המשק בהדרגה. אחר כך הגיע הרבעון השלישי, שעומד בפני עצמו מפני שהמיני-מלחמה יצרה שבר ממה שקדם לה, אבל גם לא הייתה מחוברת למה שבא בהמשך.

לבסוף, הגיע הרבעון האחרון, שבו — ככל הנראה — התחילה תקופה חדשה. תקופה זו מתאפיינת בפיחות הגדול בשקל, אבל אף יותר מכך בהתפתחות כלל-עולמית ממדרגה ראשונה, בדמות הצניחה הדרמטית במחירי האנרגיה (בהובלת הנפט, ובהשתתפות המאוחרת אך המשמעותית של הגז הטבעי).

קריסת מחירי האנרגיה באה לאחר ירידות גדולות במחירי סחורות רבים, וכל זה יצר שיפור משמעותי בתנאי הסחר של מדינת ישראל. המגה-התפתחות הזאת משתקפת בנתונים שפורסמו אתמול — אבל רק בחלקה הקטן. כאשר יהיו נתונים מלאים עבור הרבעון הרביעי — כלומר במרס בשנה הבאה — יקבל שינוי זה ביטוי יותר גדול. אבל בכל מקרה, השפעתו החיובית הגדולה תורגש בעיקר בשנת 2015. לכן צריכים לראות את הרבעון הרביעי לא כחלק משנת 2014, אלא כפתיח לתקופה חדשה, שאת אורכה איננו מסוגלים להעריך כיום.

כהערה אחרונה לגבי קיום טקס הפרסום הזה, אציין ששום מדינה אחרת לא נוהגת לפרסם אומדנים לשנה היוצאת ב-31.12  — ולו מהסיבה המשכנעת שכולם עסוקים מדי בהוללות ושיכרות מלבזבז זמן על נתונים יבשים.

אבל, למרות כל הנ”ל, ישנה — או לפחות, הייתה יכולה להיות — תועלת ציבורית גדולה בפרסום הזה  של הנתונים החדשים. דווקא השנה סוף השנה נופלת בתקופת בחירות שלפחות לכאורה מככבים בה  נושאים כלכליים-חברתיים. לו היה ענין בנתונים ועובדות, במקום בהכרזות ריקות מתוכן והצעות פופוליסטיות מטופשות ומזיקות, היו נתוני התמ”ג הופכים רלבנטיים מאוד למפלגות ולמנהיגים.

זאת מפני שהכותרות הראויה (אבל, כמובן, הבלתי כתובה) על ההודעה של הלמ”ס, היא זו:

ישראל היא מדינה עשירה. הכלכלה שלה משגשגת. לכן יש מקום לדון במקורות העושר ואיך לטפח אותם ובדפוסי חלוקת התוצר הקיימים, ואיך לשנות אותם.

זה היה יכול לשמש בסיס לדיון ענייני על אידיאולוגיה, סדרי עדיפות ומדיניות מוצעת.

במערכת בחירות עניינית.

במערכת פוליטית רצינית.

בכלי תקשורת חושבים.

בציבור אינטליגנטי.

אבל לא בישראל של 2014. או, חוששני, של 2015.

One Comment

  1. מובלע לתוך הפיסקאות האחרונות שלך עניין דרמאטי מעין כמוהו שיש להציף מעל פני השטח – כן אפילו או במיוחד במהלך תקופת בחירות.
    אולי יימצא צדיק אחד בסדום הפוליטי שלנו שימצא בו משהו לרוץ איתו.
    כוונתי לברכות זבולון המורעפות על עם ישראל היושב בציון. לחוף ימים ישכון – שפע ימים יינקו. אוצרות הגז שבמים הכלכליים של ישראל.
    קברניטנו עומדים לחזור על השגיאות הבזבזניות של אנגליה והולנד ומסרבים עד כה ללמוד לקח מהגישה הנורבגית שהשכילה להקים קרן לדורות מכספי התמלוגים שינקו משפע הים הצפוני.
    יש להילחם עד חרמה נגד התיאבון הקלפטומאני של נערי האוצר שלנו ולדאוג לכך שברכות התהום יישמרו בקרן מיוחדת לדורות הבאים הרחק מחוץ לתקציב השוטף של המדינה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

71 − 66 =

*