הגאות במדדי המניות בפרספקטיבה בסיסית וטכנית

הטוב, הרע והמכוער

 

הגאות במדדי המניות בפרספקטיבה בסיסית וטכנית

הכותרות אמש והיום מדברות – שוב, ובדומה למרבית ימי המסחר בשבועות האחרונים על שבירת או קביעת שיאים היסטוריים. זאת בהקשר של שוק המניות בארהב, כאשר המדדים בהם מדובר הם שני המדדים החשובים ביותר – ה-DJIA, כלומר 30 המניות המובילות (במדד שהיה נקרא מדד המניות התעשייתיות‘ – אבל זה היה בעידן אחר…) וה-500 S&P.

באירופה אמנם לא מדובר בשבירת שיאים במדדים של בורסות לונדון, פרנקפורט ופריז, אבל גם בהם הנימה חיובית למדי. אתמול, לדוגמה (ג‘), המדדים רשמו עליות של בין אחוז לשני אחוזים – וזאת למרות פרסום נתוני מקרו שליליים. הדבר היחיד שקבע שיא היסטורי באירופה אתמול היה שיעור האבטלה של האיחוד האירופי, שרשם רמה של 12% בפעם הראשונה. גם מדדי ה-PMI באירופה אישרו שהמשקים נשארו במיתון, בעצמה משתנה ממדינה למדינה. כאמור, כל זה לא הפריע למדדי המניות המובילים לעלות במידה מרובה.

אבל מן המפורסמות היא שאין לשפוט את מה שקורה בשווקי המניות על סמך נתונים או מגמות מקרוכלכליות. אם כן, באיזה הקשר כן יש להעריך את מה שקורה בהם? להלן כמה הערות והצעות, אבל נקדים להן את השורה התחתונה, והיא: שווקי המניות עומדים על כרעי תרנגולת, נשענים על גלי נזילות ומוכנים לנפילה, שעלולה להיות חדה וחריפה ושיש בה הפוטנציאל להתפתח לקריסה עמוקה וממושכת, הן בארהב והן באירופה.

ועכשיו לרשימה:

  1. טכנית: נכון ששני המדדים הנל וגם מדד הנאסדאק ממשיכים לזחול כלפי מעלה, אבל מדדים רבים אחרים, ביניהם מדד מניות התחבורה, מדדי המניות הבינוניות (המידקפ‘) והקטנות (מדדי הראסל 2000 ו-3000) כבר מאותתים שמיצו את עצמם ואינם משתתפים עוד בעליות, רק בירידות.

  2. טכנית: מחזורי המסחר, הנמצאים במגמת הצטמקות ארוכתטווח מאז השפל של 2009, ממשיכים להצטמק, גם לאורך תקופת העליות של החודשים האחרונים.

  3. טכנית: יחס המניות העולות ליורדות, והמחזור במניות העולות מול היורדות, הולך ויורד – סימן להיחלשות של המגמה.

  4. ישנם עוד שלל סימנים טכניים המאותתים בצהוב, כתום ואדום בוהק. דוגמה אחת: רמת האשראי לקניית ניע (מרגין).

  5. שוק האגח: המירווחים בין אגח זבל לבין אגח איכותי (בארהב) הצטמצמו לשיעורים מזעריים, דומים לאלה ששררו ב-2007, לפני פרוץ המשבר.

  6. אירופה: התמונה באירופה רחוקה מלהיות וורודה כפי שהיא נראית במדדים המובילים בלונדון, פרנקפורט ופריז. המדדים באיטליה וספרד נמצאים במגמת ירידה, זה של פורטוגל קרס בימים האחרונים, והמדד של בורסת אתונה שזינק בכ-120% בין יולי לינואר – צנח ביותר מ-20% מהשיא של ינואר.

  7. אירופה: אסור להתייחס לשוקי המניות כמקור למידע אמין על המציאות המשקית או הפיננסית. כל שוקי המניות סובלים ממניפולציה גדולה וממושכת מצד הבנקים המרכזיים – והם אינם מנסים עוד להסתיר או להכחיש שזו הכוונה שלהם. לכן עדיף לבחון את שווקי האגח, במיוחד של המדינות האירופאיות, וכאן מוצאים אישור – בדמות עליית התשואות של המדינות הבעייתיות – לכך שהמשבר האירופי לא חוסל אלא הורדם לזמן מה, ועכשיו הוא מתעורר מחדש – לא קשה לנחש מדוע.

  8. סחורות – נחושת: מחיר הנחושת ממשיך להישחק בהדרגה והגיע לרמות שפל חדשות מאז הקיץ שעבר. מצב זה אינו תואם משק עולמי משגשג או המצפה להתרחבות, אלא להיפך. הגורם המרכזי היא הצטננות הצמיחה בסין, אבל ישנם גם גורמים אחרים.

  9. סחורות – מתכות יקרות: מחיר הזהב מדשדש ומחיר הכסף יורד – שוב, זה לא תואם אווירה של שגשוג ולקיחת סיכונים, וגם לא תומך בתפיסה האינפלציונית הרווחת.

  10. יש עוד תופעות מעניינות בסחורות, וגם בשווקים אחרים. אבל שוב נסתפק בדוגמה אחת: התשואה על אגח לשנתיים של גרמניה ושל שוויץ חזרה להיות שלילית. אם אנשים היו מאמינים במערכת, הם לא היו משלמים לבונבדסבנק ולגבמרקל לשמור עבורם על כספם, הם היו רוכשים מכוניות, או בתים, או מניות של החברות העוסקות בתחומים אלה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 + 1 =

*