האם יזרקו את עצמם לתהום מהצוק האיתן? חלק ב

הטוב הרע והמכוער

הטוב הרע והמכוער

חלק ב – כל העולם אשם! – אבל זה באמת כך!!

אך לפני כמה חודשים, החייזר המזדמן למדינת ישראל היה בהכרח מציג את השאלה הבאה: לאור המצב המצוין, יחסית ואבסולוטית, של המשק הישראלי – המתבטא בצמיחה סבירה, אבטלה נמוכה מאוד, גירעון תקציבי יורד ועודף גדול במאזן התשלומים – לאור כל זה, תסבירו לי למה המדיניות המוניטרית במדינה שלכם נראית מתאימה למשק במיתון עמוק? מדוע אתם צריכים ריבית שלילית, העוזקת את החוסכים ודוחפת את המשקיעים לרכוש אג”ח קונצרני זבלי ולשלם מחירים מנופחים עבור דירות מגורים?

לא נתעכב כאן בתשובות לשאלות דאז, מפני שהמטרה היא להראות באיזו מהירות השתנה לא המצב עצמו, אלא הדרך בה רואים את המצב הכלכלי. כמובן שהרקע הכללי – המלחמה בעזה והתבערה האזורית – תורם את חלקו לשינוי בפרספקטיבה. אבל מהם האפיונים של המצב הכלכלי הצר?

א.      קצב הצמיחה ירד

ב.      האינפלציה גובלת בדפלציה

ג.        הייצוא יורד, בכל התחומים

ד.      האבטלה מתחילה לעלות, והחשש ממנה עוד יותר

ה.      הגרעון התקציבי חדל מלרדת והתחיל לעלות – והאופק שלו בעייתי במיוחד

ו.        על כל אלה יש להוסיף את הפגיעה הישירה של המלחמה, במיוחד בתחום התיירות, כאשר שנה שעמדה לרשום שיא הפכה בין-חודש לשנת שפל. אמנם זו ‘רק’ התיירות, והיא נאמדת ‘רק’ בכ-7% מהתמ”ג, אבל היא מעסיקה יותר עובדים מכל תחום אחר בסקטור הפרטי, והיא נפגעה על פני כל המדינה, לא רק בעוטף עזה.

אולם, לגבי כל אלה – מלבד פגעי המלחמה, כמובן – המגמה השלילית הייתה קיימת הרבה לפני ‘צוק איתן’ או ‘שובו בנים’. הכל היה ברור וידוע, אבל לא מצא ביטוי בשיח הציבורי, לא כל שכן ביוזמות של מדיניות. במקום זאת, השיח הציבורי התמקד בנושא הנדל”ן, מחירי הדירות, תוכניות שונות ומשונות לטפל בתחום זה (למרות כישלונן של כל התוכניות בחמש השנים האחרונות) – עד שהגיע מבצע ‘צוק איתן’ והחזיר את המוקד לתחום המוכר היטב של תוספות לתקציב הביטחון ומי ומה יממנו אותן.

השאלה הראשונה שיש לשאול היום, אם כן, היא מהם הגורמים למגמות השליליות במשק, שהופיעו או נתגלו, או אולי החריפו, לאחרונה?

המועמד הראשון להסבר הוא ‘המשק העולמי’, והוא אכן אחראי במידה רבה – אבל לא בהקשר שמקובל להציג אותו (במיוחד בבנק ישראל). הטענה היא שהמשק העולמי אינו מתאושש או מתרומם, אלא מקרטע ואף נסוג (במיוחד באירופה) – וזה פוגע בישראל, בייצוא וכו’.

אך רק פתיים וכלכלנים ממסדיים היו מאמינים שהמשק העולמי יתרומם – הוא איכזב כל שנה בחמש השנים האחרונות, ולכן אין כל הפתעה בכך שהוא מאכזב גם השנה. האמת המרה היא שהמשק העולמי נמסר לשליטת בנקים מרכזיים, המפעילים מדיניות מוניטרית מרחיבה חסרת-תקדים בעוצמתה והתמשכותה. מול פעלתנות זו, המדיניות הפיסקלית של המשקים המפותחים החשובים מאופיינת בהססנות, פחדנות ורתיעה מלעשות את מה שבאמת נדרש – מפני שזה יחייב את הפוליטיקאים להודות בעובדות ואמיתות שהם לא מוכנים להכיר ולהודות בהן (כגון חוסר היכולת של מערכות הפנסיה לעמוד בהתחייבויותיהן לעמיתים שלהן).

בנוסף, המערכות הפוליטיות של המדינות המפותחות לא קידמו רפורמות מבניות – או בכלל, או (למשל באיטליה) במינון שהוא מעט מדי ומאוחר מדי לשנות את המגמות הבסיסיות במשקים שלהן.

במקום שליטה תקציבית (וריסון אמיתי ולא מדומה, כגון ב’צנע’ האירופאי) ורפורמות מרחיקות-לכת, הסתפקו הכלכלות הגדלות בריבית אפסית והדפסת כסף לכסות את גירעונות הממשלות. כלומר, וכאמור לעיל, הבנקים המרכזיים הפכו לאדוני היקום.

[שאלה נפרדת, שאין זה מקומה, היא האם הבנקאים המרכזיים הינם אדוני היקום החדשים, או שהם לא יותר מבובות בידי אדוני היקום האמיתיים, שהיו ועדיין הינם ראשי הבנקים והמוסדות הפיננסיים הגדולים ביותר?]

בנוסף למשטר של ריבית אפסית, עד כדי שלילית, התחרו המשקים הגדולים בניסיונותיהם לפחת את המטבעות שלהם – כאשר תוצאה שבה כל המטבעות יפוחתו אלו מול אלו הוא בלתי-אפשרי, ולכן  המאמץ היה ברובו מבוזבז.

אולם, בעוד המעצמות הכלכליות, הפגועות והמדממות, התנהלו בצורה כזאת, מדינות אחרות ספגו נזקים סביבתיים בהיקף אדיר – במיוחד מדינות קטנות הפתוחות לזרמי סחר חוץ. ישראל, לדוגמה, נעמדה במצב קשה מפני שאם היא הייתה מנהלת מדיניות מוניטרית המתאימה למצבה הכלכלי השפיר – כלומר ריבית ריאלית ברמה סבירה – היא הייתה סופגת זרמי הון עצומים, שהיו דוחפים את המטבע שלה לשחקים, כפי שאכן קרה כשפישר העלה את הריבית ב-2010-2011.

לכן הריבית הורדה גם בישראל, ללא הצדקה עניינית, אבל בגלל המצב העולמי. התוצאה הייתה ייסוף הדרגתי של השקל, שהוחרף על ידי מצב העודף במאזן התשלומים, הוחרף עוד על ידי פיתוח שדה תמר והפרחת הציפיה חסרת-הבסיס שישראל תהפוך למעצמת אנרגיה, והוחרף עוד ועוד על ידי התפתחות הבועה החדשה בתחום הסטארט-אפים והנכונות הנגזרת לשלם מחירים דמיוניים עבור מוצרים שהלהיבו את דמיון ההמון המשולהב.

ייסוף השקל גרם בהכרח לשחיקה איטית, הדרגתית ועקבית של רווחיות מרבית הייצוא, ובהמשך לשחיקת הייצוא עצמו.

ייסוף השקל חיזק עוד את הכוחות הדיס-אינפלציוניים הפועלים בעולם בשנים האחרונות. התוצאה: בניכוי מחירי הדיור, שאינם עוד חלק מהמשק הנורמלי, המשק הישראלי נמצא מזה תקופה במצב של אינפלציה שלילית ובדרך לדיפלציה של ממש.

לסיכום: העיוות הכלל-עולמי של המערכת הפיננסית העולמית עיוות בהדרגה גם את המשק הישראלי, וגרם להאטה בצמיחה ובפעילות הכלכלית הכללית; לדיסאינפלציה ואף דיפלציה במחירים של מוצרים ושירותים סחירים; לירידה בייצוא; ולעיוות המחירים במערכת הפיננסית (ריבית, שער חליפין, אג”ח ומניות).

המשך יבוא…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

25 − = 21

*